"אין דבר כזה, יותר מדי אהבה"

"אני רוצה להתאהב עוד פעם", חשבה לעצמה ד”ר מאשה הלוי כשהגיעה לגיל 40, אבל האהבה החדשה שלה לא באה על חשבון הישנה והיום גם לה וגם לבעלה יש בני זוג מחוץ לנישואים, וכולם יודעים על כולם בחבילה אחת גדולה ומאושרת, לדבריהם. ככה נראית מערכת יחסים פוליאמורית במבט מבפנים

ד"ר מאשה הלוי | צילום: יונתן בלום | איפור: בלה בן־נון
 
 
עד לפני שנתיים ד"ר מאשה הלוי הגדירה את עצמה כאישה נשואה פלוס שלושה ילדים. כיום היא מגדירה את עצמה כנשואה פלוס חבר פלוס שלושה ילדים ומניפת דגל הפוליאמוריה.

ויש לה הסברים: "פוליאמוריה היא צירוף מגונה של שתי שפות. פולי, ביוונית, זה הרבה. אמוריה היא נגזרת של אמור, בלטינית זה אהבה. ביחד זה ריבוי אהבות. המונח הזה מתייחס לפרקטיקה של לאהוב יותר מאדם אחד בו־זמנית, וההגדרה של אדם כפוליאמורי מבוססת על הנכונות והרצון שלו להיות בריבוי מערכות יחסים".

ומה זה אומר בפועל?

"שאני נשואה פלוס חבר, שבעלי נשוי פלוס חברה ושכולנו מאושרים", היא נוטשת לרגע את הטון הדידקטי וניצוץ שובבי מבליח בעיניה. "זה נורא?"

הלוי, 42, ילידת רוסיה שבגיל שבע עלתה לישראל, דוקטור לגיאוגרפיה (עם התמחות בנצרות) מהאוניברסיטה העברית המתגוררת עם משפחתה בשהם, הגיעה לעולם הפוליאמוריה לפני שנתיים. "לא בעקבות משבר גיל 40", היא מדייקת, "אלא סביבו, כשהוא היה באוויר. אני מניחה שאני לא האישה היחידה שמגיעה לגיל הזה ומתחילה להציג לעצמה שאלות בנוסח 'האם זה מה שצפוי לי עד סוף החיים?' יש אנשים שממקדים את השאלות שלהם בפן המקצועי ומחליפים קריירה, אחרים מחליפים דירה, אני התמקדתי בתחום הזוגיות. הרגשתי שאני לא רוצה למות ככה, שאני חייבת לחוות עוד דברים, שאני רוצה להתאהב עוד פעם".

אם לא היה טוב לך עם בעלך יכולת להיפרד ולפתוח פרק ב'.

"סליחה", היא יורה, "אני אמרתי שלא טוב לי עם בעלי? שאני רוצה להתגרש? ממש לא. אמרתי שאני נורא רוצה להתאהב עוד פעם".

הלוי לא מוכנה להסגיר שום פרט שקשור בבעלה או בחבר שלה, "מפני שהם אנשים פרטיים ואני לא מוכנה להפקיע מהם את פרטיותם". היא מוכנה לגלות שהגבר שעימו התחתנה לא היה החבר הראשון שלה ושהם עברו ביחד 15 שנים של מונוגמיה מוחלטת, "בלי להתאהב, בלי לפזול, בלי כלום. כשהרגשתי שאני חייבת להתאהב עוד פעם פתחתי את הנושא מול בעלי והוא לא התלהב. למען האמת הוא מאוד התנגד. היה לנו שיח של כמה חודשים ובסופו של דבר הוא הסכים. זה התהליך שפוקד את רוב הזוגות שבוחרים בפוליאמוריה. אחד מהם הוא זה ששמע על המסלול הזה, שמרגיש דחף ושמציע, והשני מסכים".

ומה קורה כשהצד השני לא מסכים?

"זה עלול להביא את הזוג למקום מאוד בעייתי. במשך 15 שנות נישואים לא הייתה לי האופציה לחשוב אם אני מונוגמית או לא, מפני שלא היה לי דחף להתאהב או לבגוד בבעלי. ברגע שהשאלה 'האם את מונוגמית?' צפה בתוכך, זה כבר סימן לכך שאת רוצה דברים אחרים. אילו בן זוגי היה דבק בעמדתו שהוא מונוגמי, סביר להניח שלא היינו נשארים נשואים. ניהלנו המון שיחות, עברנו הרבה משברים בדרך, עשינו לא מעט טעויות. אבל עובדה, כיום אנחנו במקום שבו שנינו מאושרים. לי יש חבר וגם לו יש חברה. הוא מכיר את החבר שלי ואני מכירה את החברה שלו. היא חמודה".

איך פגשת את מי שהפך לחבר שלך?

"אני לא מעוניינת להיכנס לפרטים אישיים מדי, אבל בעיקרון יש כל מיני פורומים של זוגיות פתוחה. בפייסבוק יש קבוצות של אנשים שמזדהים כפוליאמוריים שמארגנות מפגשי התאמה. כשאומרים לי שאי־אפשר לאהוב שני גברים, ההקבלה הכי טובה בעיניי היא לילדים שלנו. אנחנו אוהבים את כל הילדים שהבאנו לעולם והאהבה הזאת לא גורעת מהאהבה שלנו לכל אחד מהם".

האהבה שלך לחבר שלך לא באה על חשבון אהבתך לבעלך?

"גם זאת טענה שאני מרבה לשמוע, והתשובה היא שכל מערכת יחסים היא ייחודית ונפרדת. החבר שלי יכול לבוא על חשבון הזמן שעומד לרשותי ושממנו אני מקדישה לבעלי, אבל הוא לא יכול לבוא על חשבון משאבים רגשיים. להפך. ברגע שאני אוהבת שני גברים ושני גברים אוהבים אותי, אני מרגישה עטופה ומוגנת, מפני שאהבה היא לא משאב שמתחלק ונגמר. זה לא שנתתי או לקחתי ממישהו אחר. יש קץ לכמות הקשב שלנו ולכמות הזמן שלנו, אבל אהבה היא משאב אינסופי".

הדרך השלישית

תחת השפעת הגילוי עזבה ד"ר הלוי את עבודתה כמרצה ללימודי ארץ ישראל, כדי לקדם את המודעות לפוליאמוריה. "לא ידעתי שיש ספרות נשים בנושא הזה וגיליתי ספרות מאוד ענפה", היא מספרת. "הקדשתי חצי שנה לקריאה ושאלתי את עצמי למה לא עלה בדעתי לקרוא לפני שאני ובעלי הפכנו לפוליאמוריים, הרי אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים. זה עוזר לדעת שאת לא הראשונה ולא היחידה, שהיו עוד אנשים שהיו שם ועשו שגיאות והצליחו להתגבר ולצאת מהן. מעבר לכך, הספרות היא כלי למידע ולהדרכה. לכן הקמתי אתר 'ממונוגמיה ליחסים פתוחים'. זה גם השם של דף הפייסבוק שלי, והחלטתי להיחשף בשמי ובדמותי כדי להוות מודל לאחרים. אילו התחבאתי מאחורי שם בדוי ותמונה מטושטשת לא הייתי יכולה לומר לאחרים, 'זה בסדר, אנשים חיים ככה וזה יכול להצליח'. המטרה שלי היא לייצר בחברה שיח כדי לאפשר לאנשים לדעת שיש אופציה כזאת, שהם לא חייבים לבחור בין מונוגמיה לבין בגידה מפני שיש דרך שלישית שאולי הם ירצו לשקול אותה, כי נכון לעכשיו הפוליאמוריים יושבים בארון ובחושך. השאיפה שלי היא להפוך את הפוליאמוריה למשהו לגיטימי מבחינת החברה".

איך זה מסתדר עם הילדים?

"בעלי תומך בי ובא להרצאות שלי ושולח סטטוסים שלי לחברים. הילדים שלנו – בני 11, שמונה ושלוש – הם בעיה גדולה יותר מפני שלא שואלים אותם. ככה זה בכל תחומי החיים, אתה עושה מהפכות על גבם של אנשים שלא בחרו בכך. הייתה לי התלבטות גדולה מאוד בנוגע לילדים. בעלי ואני עברנו לדרך חיים שהיא לא מקובלת מבחינה חברתית ושעלולה לתבוע סוגים שונים של מחיר, והילדים עלולים להיתקל בבעיות ובהקנטות שמתגלעות בכל פעם שההורים מחליטים לעשות משהו שהוא לא המיינסטרים. מצד שני, אמרתי לעצמי, זו הזדמנות חינוכית. הרי גם כשההורים מחליטים לעבור דירה כדי לשפר את רמת החיים המשפחתית, הילדים חוששים מהשינויים החברתיים ונדרשים להתמודד ולהפגין כישורים".

אז איך הסברתם להם?

"פתחנו את הנושא מול שני הילדים הגדולים. אמרנו להם שאמא ואבא לא נפרדים, אלא הופכים למשפחה שונה, שלאבא יש עוד חברות ולאמא יש עוד חברים, והם קיבלו את זה בנונשלנטיות ולא ראו בזה שום בעיה. ילדים מקבלים את רוב הדברים בצורה טבעית. חוסר הטבעיות נובע מהחברה, שלפעמים עלולה לצחוק על ילד שמן או ממושקף. כשילדים מתחילים לקנטר את 'החריג' זה מפני שהם מראה של הוריהם, זה לא בא מתוכם".

איך מנהלים בפועל את המערכת המורכבת הזאת?

"בדרך כלל יש פגישות עם החבר פעמיים בשבוע, אלא אם כן יש משהו בלו"ז כמו אירוע משפחתי או אסיפת הורים. חשוב לי להדגיש שמאז שבעלי ואני הפכנו לפוליאמוריים אנחנו משקיעים הרבה יותר בזוגיות שלנו ולפחות פעם בשבוע יש לנו ערב שהוא רק של שנינו. לפני שהפכנו לפוליאמוריים לא הקפדנו על כך. היינו מאותם זוגות שנכנסו למרוץ החיים שלא מותיר זמן לשום דבר ואז חוזרים הביתה ורואים טלוויזיה ולא מדברים על רגשות, מדברים רק על ילדים ולוגיסטיקה. מי יביא ומי יחזיר. כיום התקשורת בינינו ברמה הרבה יותר עמוקה".

אז בעצם את אומרת שהגעתם לדרך השלישית בעקבות זוגיות דועכת.

"לא. אם יש לך זוגיות לא מושלמת, נורא קל להגיד, 'את מה שאין לי אני אקבל במקום אחר'. במקרים מסוימים זה עובד, ובהרבה מקרים אחרים את תגלי שהדברים שהפריעו לך בנישואים מפריעים לך גם בקשר החדש. זוגיות פתוחה היא דרך חיים אחרת. זו לא הבטחה שהזוגיות תצליח, אני מכירה כמה זוגות שנפרדו דווקא כשהם יצאו לזוגיות פתוחה, ועל התופעה הזאת אין שום סטטיסטיקה, לא בארץ ולא בעולם. זוגיות פתוחה זה לא משהו שיוצאים אליו כשהזוגיות בבית לא טובה על מנת לשפר. אם תעשו את זה, הסדקים שיש לכם בבית יהפכו לחורים. זה כמו שלא עושים ילד בניסיון לשפר את הנישואים. הרי גם הילד הכי חמוד בעולם מביא לבית עוד לחצים. יוצאים החוצה כשרוצים לצאת החוצה".

בלי שקרים

הלוי מגלה שבעצם החבר שלה די מזכיר את בעלה. "לא חיפשתי מישהו תואם בעלי או מישהו שישלים את בעלי", היא מסבירה. "פעם שוחחתי עם גבר שיש לו שתי נשים. שאלתי אותו איך זה עובד והוא ענה, 'אני הולך לאישה אחת לכמה לילות ואחרי זה הולך לכמה לילות לאישה השנייה'. כל אחת מהן מלהיבה אותו בזכות הגיוון, שהוא המרכיב החסר במערכת יחסים מונוגמית. כיום יש לי שתי מערכות יחסים לא מושלמות, אבל כל אחת מהן נפלאה בדרכה".

כשאת נשארת בבית עם הילדים את מדמיינת מה בעלך עושה עכשיו עם חברתו?

"ממש לא. אני בכלל לא מתעסקת בזה. לפני שהפכנו לפוליאמוריים בעלי נהג לצאת עם החברים שלו או עם מישהו שקשור בתחביבים שלו, ומבחינתי זה אותו הדבר. וזה אחד הדברים שאנשים חייבים להבין לפני שהם נכנסים לזוגיות פתוחה. אדם חייב שיהיה לו סט מלא של תחומי עניין, כדי שלא יישב בבית ויכרסם את הציפורניים".

ואין בך שום קנאה?

"קנאה זה משהו ביולוגי וגם משהו חברתי. מלמדים אותנו שאם אתה לא מקנא זה סימן שאתה לא אוהב את אשתך, ושאם אשתך עם מישהו אחר אתה חייב להרגיש מושפל. הנורמה החברתית הזאת מצביעה על חוסר ביטחון תהומי ועל פחד מנטישה. אני לא פוחדת שבעלי יתאהב במישהי אחרת בגלל שהיא יותר מצחיקה או יותר סקסית ממני, מפני שאני מכלול שאין כמוהו, כמו שבעלי הוא מכלול שאין כמוהו. סצנות של קנאה נובעות לא אחת מרכושנות. אני הזזתי את האגו שלי הצידה בתהליך שעברתי ביני לבין עצמי, ומי שלא מסוגל לעבור אותו בכוחות עצמו כדאי שייעזר בטיפול מקצועי כדי ללמוד איך להתגבר על רכושנות ועל קנאה. כל אדם צריך להרגיש שהוא שלם בפני עצמו. המשפט 'בלעדייך אני חצי בנאדם' הוא מתכון לא טוב לשום זוגיות – לא מונוגמית ולא פתוחה. את צריכה להחליט עם מה את מעדיפה להתמודד: עם שגרה וחוסר גיוון או עם קנאה ופחדים וחוסר ביטחון, וזו ההחלטה שלך".

מה יקרה אם תאהבי את החבר שלך יותר משאת אוהבת את בעלך?

"גם אם זה יקרה אני לא אעשה משהו דרסטי. אני לא אפרק זוגיות רק מפני שכרגע נראה לי שמצאתי את הגבר המושלם. אין סיבה להחליף משהו טוב אחד במשהו טוב אחר כשאני יכולה לקבל את שניהם. בעלי ואני משתדלים שרוב הלילות נהיה בבית מפני שאנחנו במערכת יחסים היררכית. הבית והמשפחה הם במקום הראשון ורוב הלילות שלנו משותפים. אצלנו, שישי־שבת הם קודש לילדים ולמשפחה, אבל זה לא בבחינת ייהרג ובל יעבור. אם ייצא שבמשך חודש שלם לא נפגשתי עם החבר שלי ורק ביום שישי בערב הוא יכול להיפגש איתי, או להפך, אז השגרה תופר. אחת הבעיות שעלולות להתעורר בזוגיות פתוחה היא חוסר סימטריה. החצי שאין לו חבר/ה לא מבין איך הדברים מתנהלים ומדמיין מראות מפחידים. כשאתה חווה את זה על בשרך יותר קל להבין, לשים דברים בפרופורציה ובשלב מתקדם יותר זו כבר לא בעיה. לכן בעלי ואני מתאמים בינינו יציאות לאירועים משפחתיים ולבילויים עם ה'חברים', וכל אחד גם משאיר קצת זמן פרטי לעצמו ולתחביבים. הפתיחות משרה עלינו שקט. לא צריך לרוץ כל היום ממערכת יחסים אחת לאחרת".

כשבעלך חוזר הביתה ממפגש עם חברתו את שואלת אותו איך היה?


"זה ברמת השאלה 'איך היה בבית הספר?' שאת מציגה לילד בשובו הביתה והוא בדרך כלל עונה 'כיף' וסוגר עניין. לכל אחד מאיתנו מגיעה פרטיות. אבל כשאני רבה עם החבר שלי בעלי ישר מזהה עליי אם זה ויכוח קטן או ממש מריבה".

לרדת מהענן

מדי יום ביומו עוסקת הלוי בהגברת המודעות לפוליאמוריה, מהרצאות ועד מפגשים אישיים. "עד כה סיפרתי רק מנסיוני האישי, אבל עכשיו אני לומדת הנחייה כדי שאוכל לטפל ולהדריך. רוב האנשים שמחליטים לצאת צריכים מישהו שיקשיב להם. במיוחד בהתחלה, בתקופת הפתיחה של הזוגיות, כי זו תקופה מאוד סוערת שדורשת התמודדות עם קנאה ופחדים ושאלות ערך עצמי שכבר אי־אפשר להדחיק. יש זוגות שפונים לפסיכולוג, וזה טוב, אבל אם הפסיכולוג יהיה שיפוטי הוא יעבוד נגדם. וכן, גם בימינו יש פסיכולוגים שעדיין חושבים שזוגיות פתוחה היא פתולוגיה שמעידה על 'משהו לא בסדר אצלי'. לכן אני מנסה לייצר מאגר של אנשי מקצוע מתחומי טיפול שונים שיוכלו להסביר, לעודד ולתמוך. חשוב לי להסביר שגם בזוגיות פתוחה יש כל מיני פנים. יש אנשים שמתעניינים רק בגיוון המיני והחברה רואה בכך משהו שלילי. כאילו אם מישהי הולכת עם מישהו בגלל אהבה אז היא צדיקה, אבל אם זה רק סקס אז זה לא בסדר ולא מוסרי. לזוגות שהחליטו לפתוח אני אומרת שזכותם לבחור באיזה פן שהם רוצים ולפעמים חולקת איתם מניסיוני כדי שלא ייפלו לטעויות".

מה זה טעויות?

"לפחד לדבר על כל מיני דברים, ללכת על ביצים, להקטין את הרגשות באמירות כמו 'אני לא מאוהבת, הוא רק חבר טוב שלי'. הטעויות האלה נובעות מחוסר שליטה וחוסר ביטחון, אבל גיליתי שבכל פעם שהעליתי לדיון עם בעלי נושא שנורא פחדתי ממנו, ברמה של 'הוא יעזוב אותי', זה רק קירב בינינו. למדתי שגם כשאני נורא פוחדת, הדבר הכי נכון לעשות הוא לדבר. הטעות הנפוצה השנייה היא להפיל על מישהו אחר את הרגשות שלי. כיום אני הבעלים הבלעדי של הרגשות שלי. אם אני מקנאה זה לא בגלל שבעלי או החבר שלי גרמו לי לקנא. הבעיה היא אצלי והקנאה היא שלי והיא נובעת מאיזשהו צורך שלא נענה. במקרה כזה אני מתיישבת ל'דע את עצמך', וזה עובד. כשאני מבינה שהקנאה שלי נובעת מכך שאין לי מספיק זמן עם בעלי, לדוגמה, אנחנו מייצרים חופשה זוגית וזה ירח דבש חדש".

מי בדרך כלל מחזיק במושכות בזוגות פוליאמוריים?

"האישה. היא זו שמעלה את ההצעה. במקרים רבים היא אומרת, 'נפתח ונצא רק בשביל סקס'. הגישה שלה מעידה על כך שהיא נועזת ועם זאת מרגישה מאוימת, אבל סקס הוא מקום פרוץ לרגשות. זוג יכול להחליט שזה רק בשביל סקס, ועם הזמן זה עובר להתאהבות שהיא לא תקלה. זה משהו מבורך. בתקופת ההתאהבות הצד השני חייב להפגין סבלנות. זה כמו ריקוד עדין. צריך להיות גמישים ועם זאת קשובים. וגם בנאדם מאוהב צריך לרדת מהענן ולזכור שיש לו בן/בת זוג בבית ושאנחנו כבר לא בני 16 נטולי התחייבויות".

לפעמים בא לך להחזיר את הגלגל לאחור?

"השאלה הזאת בכלל לא רלוונטית. אני לא רוצה להיזכר מי הייתי בעבר ואני לא רוצה לדמיין מה היה קורה איתי אם לא הייתי מגלה את עצמי. השנתיים האחרונות היו קורס מואץ להיכרות עצמית, וגם בעלי לא היה רוצה לסובב שום גלגל. שנינו מתנהלים בדרך חיים שבה הזכות על הגוף שלי ועל הרגש שלי היא שלי. לדעתי, רוב האנשים היו רוצים להגיע לדרך החיים הזאת אבל מונעים אותה מעצמם כי אסור. אותי זה מצחיק. מישהו יכול להגיד לי מה לעשות עם הגוף שלי או עם האהוב שלי? אבל יש גם תגובות אחרות, כמו 'לא מתאים לי יחסים פתוחים כי זה מוציא את כל הכיף של האיסור, של מים גנובים ימתקו', ואני מבינה. בגידה, בהרבה מובנים, היא הרבה יותר פשוטה. יש לי חברים שבוגדים ויודעים שאני בזוגיות פתוחה ואומרים לי, 'לא הייתי בוחר בדרך החיים שלך מפני שאני לא יכול להרשות לאשתי את מה שאני מרשה לעצמי'. גם זו זווית ראייה".

האתר של ד"ר מאשה הלוי, "ממונוגמיה ליחסים פתוחים":
 
mashahalevi.wix.com/openrelations

 

 




© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.