ענת קם מדברת

עוד לא בת 24, רגע לפני גזר דין של מרגלת, ענת קם מתקשה להסביר אפילו לעצמה בשביל מה היה כל הסיפור הזה. "כשהסיפור יצא הרגשתי סיפוק. עכשיו בא לי לדפוק את הראש בקיר"
 
ענת קם
 
15 חודשים היא כבר במעצר בית. בארבעת החודשים הראשונים אסור היה להזכיר את דבר מעצרה או אפילו את שמה. לפני כחודשיים הורשעה, על פי הודאתה, בריגול חמור, ובקרוב ייגזר עונשה. עכשיו ענת קם מדברת לראשונה.
בסדרת פגישות במהלך החודשים האחרונים דיברה קם בכנות ובפתיחות על הכל: על השירות הצבאי בשטחים, על הדלפת 2,000 המסמכים המסווגים מצה"ל, על החקירה המפתיעה בשבת, על החיים בין הטלוויזיה למחשב - ובעיקר ענתה לניסיונות להבין למה עשתה את הצעד הזה.
היא מתארת את היום שבו ביקשה מאחת הפקידות בלשכה לצרוב עבורה את המסמכים, ואומרת שהייתה מוכנה לסגת ברגע שישאלו אותה בשביל מה היא עושה זאת, אבל איש לא שאל; את הנסיעה האקראית לירושלים בה העבירה את החומרים לעיתונאי אורי בלאו מבלי שבעצמה ידעה מה בדיוק יש בהם; את ההזמנה לחקירה בשב"כ, בה הודתה תוך רגע בכל.  
"התייצבתי במשרדים שלהם, הכל באווירה נעימה וקלילה, והם, שיהיו בריאים, מתוחכמים. רני, החוקר, קיבל אותי בחיוך ושאל אם אני יודעת למה אני שם. אמרתי 'שלחתי לכם קורות חיים. השתחררתי מלשכת אלוף פיקוד מרכז וחשבתי שאולי אתאים לעבודה כאן'. הוא אמר 'או, אני רוצה להחזיר אותך לתקופת שירותך שם', ואז כבר הבנתי".
קם מתקשה להסביר את מעשיה. "המחשבה של להוציא מסמכים מלכתחילה הייתה שיום אחד יהיה לי מה לעשות עם זה, כי הייתי בלב מרכז העצבים של הנוכחות הישראלית ביו"ש, שבעיני היא אסורה ולקויה מן היסוד", היא אומרת. "שאם יום אחד יבואו וישאלו מה עשינו שם, יהיה לי מה להראות: איך נראית נוכחות צבאית ומנהלית של מדינה בשטח כבוש".
אבל בהמשך היא מתארת את התמתנות דעותיה, דווקא במהלך השירות הצבאי, מתנערת מחיבוקו של השמאל הישראלי, ומודה כי מעשה כזה כלל אינו הולם את השקפת עולמה: "זה מעשה גדול מעצמי. ככל שאני חושבת על כמה זה לא אופייני לי, יותר בא לי לדפוק את הראש בקיר. בזמן אמת אני לא בטוחה שהיו מניעים, אני פשוט לא חשבתי".
במסגרת עסקת טיעון הורשעה קם בהחזקת ומסירת מידע סודי ללא היתר, בסעיף של ריגול חמור, אולם לא בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. סנגוריה, עורכי הדין אביגדור פלדמן ואיתן להמן, לא הצליחו להגיע עם הפרקליטות להחלטה על העונש, והפער נשאר גדול: המדינה דורשת עונש כבד, שמתורגם לשמונה שנות מאסר לפחות. ההגנה לא מוכנה להתפשר אפילו על מאסר קצר.
"גם אם חשבתי שהמניעים שלי צודקים ונאצלים, לא הייתי צריכה לנהוג כפי שנהגתי", אומרת היום קם, "בגלל החיפזון שבו עשיתי את הדברים לא השקעתי מחשבה במה אני מוציאה, מה הנזק האפשרי. זה היה מעשה נמהר ושטותי".
חושבת על הכלא?
"אני לא ממש מכינה את עצמי לזה, כי אני עדיין מקווה שבניכוי מעצר הבית נצליח לצאת בלי כלא. בסוג של הכנה התחלתי לראות בטלוויזיה 'אוז' מהעונה הראשונה, אבל אני רוצה לקוות שהחיים בנווה תרצה קצת יותר שפויים. אני בונה על זה שבעוד עשר שנים כל הפרשה הזאת תהיה דאחקה מהעבר, אפיזודה".
 
 
הכתבה המלאה תופיע ביום שישי ב"ידיעות אחרונות"
 


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.