מפקדי כיתה

במדינה שבה מי שמוותר על משכורת מכובדת לטובת שליחות חברתית נחשב לפראייר, הבחירה בהוראה מפתיעה אפילו את התלמידים. למרות זאת, יותר ויותר קצינים בכירים עושים הסבה והופכים למורים. נפגשנו עם ארבעה מהם לשיחה על ערכים וציונות

צילום: שאול גולן

 

הם רגילים לעמוד מול כיתות של חיילים. אחרי הכל, כולם קצינים למודי קרבות, שיודעים היטב להוביל, להדריך, לחנך. אבל ב־1 בספטמבר מחכה להם אתגר שבו מעולם לא התנסו: אמיר הטייס, יעקב נווט הקרב ומיכאל טייס המסוקים יעמדו לראשונה מול כיתת מתבגרים, כמורים בתיכון. שמואל, קצין תקשוב ראשי בעברו, יחל את שנתו השנייה כמנהל בית ספר.

עבור אל"מ (מיל') אמיר הרפז, 46, מקיבוץ הזורע, דווקא לא מדובר בכזה מעבר מפתיע. הוא אמנם בן לטייס, ובמשך שנים הלך, כלומר טס, בעקבות אביו ואף פיקד על בסיס נבטים. אבל כשפרש מצה"ל החליט ללכת בעקבות אמו המורה. "אצלנו תמיד מתבדחים ש־28 שנה הייתי טייס כמו אבא, ועכשיו אני צריך להיות 28 שנה מורה כמו אמא", הוא מחייך.

לסא"ל (מיל') מיכאל קנר, 55, מדובר בעצם בקריירה שלישית. את הסבת המקצוע הראשונה עשה במהלך השירות, כשפנה לפיתוח תוכנה לאחר 20 שנה כטייס מסוקים, ולאחר השחרור עבד בהייטק במשך כ־15 שנה. אבל לפני שנה החליט לפנות לחינוך, ובעוד קצת פחות משבועיים יתייצב לראשונה במקום עבודתו החדש: תיכון שוהם, שם ילמד כיתות י'־י"א מדעי המחשב והנדסת תוכנה. "חיפשתי לעשות משהו בעל משמעות והחלטתי לעבור לחינוך. גם כשהגיעו הצעות טובות בתחום ההייטק במהלך שנת ההכשרה, דחיתי אותן. הייתי נחוש לנסות את דרכי בהוראה".

אל"מ (מיל') יעקב עובדיה, אחיינו של הרב עובדיה יוסף, שימש בעשור האחרון כבכיר בהנהלת אל על, אבל הזרעים לבחירה בחינוך נזרעו עוד בתקופת שירותו כנווט קרב. "באוקטובר 1986 נקראתי למבצע תקיפה בלבנון", הוא מספר. "אבל באותו יום התקיימה אזכרה לחברי יוגב זאב, שנפל במלחמת יום הכיפורים, ואמרתי: אני לא טס, אני הולך לאזכרה". נווט אחר הוקפץ מבסיס חצור, עלה במקומו על הטיסה ומעולם לא שב ממנה. זה היה רון ארד. "במשך שנים היה לי מאוד לא קל עם הנפילה שלו בשבי", אומר עובדיה. "היום אני אומר למקבלי ההחלטות בעניין גלעד שליט שאסור לחכות. אנשים נעלמים בשבי".

ההתנסות הכואבת הזו גרמה לו לרצות להשפיע, לשנות. כמו הרפז וקנר, הוא הצטרף לתוכנית "הטובים לחינוך" של "צוות" (ארגון גמלאי צה"ל), להסבת קצינים בעלי תארים אקדמיים לענף ההוראה. השנה הוא יעמוד מול תלמידי כיתה ז' בפרויקט כיתת מצוינות בבית ספר ארנון ברמת גן וילמד מתמטיקה ומדעים. "בגיל 60, אחרי שנים שאני יושב בסלון ומקטר על כל מה שלא טוב במדינה, אמרתי לעצמי: הגיע הזמן לעזור", הוא מחייך. "והמקום היחיד שבו אפשר להשפיע באמת הוא בחינוך הדור הצעיר".

הלם בקו"ם בכיתה

באופן מפתיע, תא"ל (מיל') שמואל קינן מצא את הייעוד החדש שלו דווקא על החוף בניו זילנד. אף שלאחר שחרורו מתפקידו הצבאי האחרון כקצין תקשוב ראשי קיבל הצעות מפתות רבות מהתעשיות הביטחוניות, ההארה הגיעה במהלך "טיול אחרי צבא" עם בנו. "ישבתי עם הבן שלי על סלע ליד הים בניו זילנד, ואמרתי לו שאני לא יודע מה לעשות", הוא מספר. "הוא שאל: מה הכי אהבת לעשות בצבא? חשבתי קצת ועניתי שיותר מכל התפקידים המבצעיים, הכי אהבתי לפקד על בה"ד 7, ללמד את הצוערים". בשובו לארץ התקשר קינן לאל"מ (מיל') מוטי שגיא, מרכז תוכנית "הטובים לחינוך", מטעם משרד התמ"ת, וב־1 בספטמבר תחל שנתו השנייה כמנהל בית הספר אוהל שם ברמת גן.

יכולת לעשות הרבה יותר כסף באזרחות.

"נכון, אבל אתה צריך לשאול את עצמך מה אתה אוהב לעשות, עוד לפני השאלה הערכית. גם אם הייתי הולך לתעשייה ומוכר מערכות ומכניס הרבה דולרים למדינה יכולתי להיתלות בעץ הציונות, אבל זה לא העניין. אני בן 56, יש לי עוד עשר שנים לעבוד, וכשאני שואל את עצמי מה אני רוצה לעשות בהן, התשובה היא חינוך. מי שחשוב לו יותר לעשות כסף, שלא יבוא לכאן".

19 מחזורי הכשרה כבר יצאו מהתוכנית, הפועלת מ־1987 בשיתוף מופ"ת אכ"א, משרד התמ"ת ומשרד החינוך. "מדובר במשימה לאומית", אומר שגיא, לשעבר מפקד יחידת הבקרה של חיל האוויר ומפקד בית הספר לקצינים. "המטרה, להשביח את מעמד המורים והחינוך בישראל, יכולה להיות מושגת בדרך הטובה ביותר על ידי פורשי צה"ל. בכל מחזור משתתפים 35־38 קצינים וקצינות מדרגת רס"ן עד תא"ל — כולם אקדמאים, מרביתם בעלי תואר שני — שמה שמאפיין אותם הוא המוטיבציה החינוכית ובעיקר תחושת השליחות".

אבל למרות המוטיבציה, המעבר מצמרת הפיקוד הצה"לית אל המקום ליד הלוח לא תמיד פשוט. אפילו הרפז, שתמיד רצה לעסוק בהוראה וילמד השנה פיזיקה בבית הספר האזורי העמק המערבי שביפעת, מודה ש"צריך לעשות התאמה בין המערכת הצבאית לאזרחית. בצבא התרגלתי שאני מדבר עם אנשים, שואל אותם מה הם רוצים, ובסוף מחליט בעצמי וכולם עושים את מה שאני אומר. בכיתה זה לא קורה".

קשה?

"האמת, אני דווקא שמח שתהיה לי הזדמנות להשפיע בצורות אחרות, אולי אפילו בריאות ואמיתיות יותר. אני שואב הרבה עידוד מדמוקרטיית הרחוב שנוצרה במאהלים. זה נותן המון תקווה לשיפור מערכת החינוך ולשיפור ההזדמנות שלה להשפיע על המדינה. הרי למערכת החינוך יש מה להציע למדינה לא רק מבחינת ידע טכנולוגי, אלא גם מבחינת ערכים כמו סולידריות חברתית. יש ערכים שאני רוצה להעביר לתלמידים, שהם ישאפו לא רק להצלחה אישית שמתבטאת בכסף, אלא גם להצלחה בקידום עניינים חברתיים כלליים. אני מאמין שיש לנו נוער נהדר וששווה לדבר איתו — בעיקר כדי להישאר בעניינים, אבל גם כדי שיעשו את מדינת ישראל לטובה יותר. זה משהו שאני רוצה לקום בשבילו בבוקר".

קינן דווקא היה משוכנע שעם הרקורד הצבאי שלו יוכל לנהל בית ספר בלי בעיה, אבל מהר מאוד גילה שמערכת החינוך סגורה ומתקשה לקבל אנשים מבחוץ. "כשאיש צבא מגיע למערכת החינוך, יש התנגשות חזיתית בין תרבויות", הוא אומר. "זו שפה שונה, מנהגים שונים, כל הכללים של מותר ואסור שונים. בצבא אני יכול לקבל החלטות לבד. כאן יש לי פתאום ועד מורים ומועצת תלמידים. אני חושב שחצי שנה לא הבנתי את המורים והם לא הבינו אותי. דיברנו שתי שפות שונות".

קנר, מצידו, לא מתבייש להודות שהוא פשוט מתרגש. "אמנם הייתה לי התנסות טובה מול כיתה בקורס, אבל התלמידים הם ממש לא חיילים, התקשורת איתם אחרת לגמרי. האתגר העיקרי מבחינתי כמורה הוא להניע אותם לאהוב את המקצוע בסביבת לימודים שונה לחלוטין מזו שהכרתי כתלמיד. הכל שונה היום, החל ביחסי מורה ותלמיד וכלה בסמכות ההורית והמורית".

"זה לא קל", מוסיף הרפז. "אין שום דבר שאפשר לקחת באופן ישיר מהפיקוד לכיתה בתיכון. מצד שני, הרבה יותר מרתק ומעורר להיכנס לכיתה עם ילדים בגילים האלה. יש להם אנרגיות מדהימות, גם אם לא ממש ממוקדות בנושא השיעור".

"זה באמת אתגר לא פשוט", מצטרף עובדיה. "למזלנו לא זרקו אותנו מיד למים, נתנו לנו קודם להשקיף מהצד. זה מלחיץ: כולם בגיל ההתבגרות, עם הורמונים בשמיים, והדבר האחרון שמעניין אותם זה המשוואה הריבועית שהם לומדים. קשה לגייס אותם ללמוד ולצאת משעת הלימודים עם משהו ביד".

ללכת ולעשות

"גמלאי צה"ל מביאים הרבה מאוד ניסיון, ערכים, מוסר עבודה ויכולות ניהול מוכחות למערכת החינוך", אומר תא"ל (מיל') דן אדיב, מנכ"ל "צוות". "מבחינתנו מדובר בפתרון כפול: קריירה שנייה לגמלאי צה"ל ותרומה למערכת".

לימודי התוכנית מתקיימים במכללת בית ברל ובמכללה ע"ש קיי בבאר שבע, ומהשנה הבאה ייפתח מסלול הכשרה גם במכללת אורנים בטבעון. קורס ההכשרה כולל לימודי ליבה — דידקטיקה, חינוך ופדגוגיה — וכן לימודים בנושא גיל ההתבגרות והתמודדות מול כיתה. בסיום ההכשרה מלווים הבוגרים על ידי יחידת התעסוקה של "צוות" בתהליך ההשמה. עד כה השתלבו למעלה מ־80 אחוז מהם במשרות הוראה, ניהול בתי ספר ותפקידים בכירים במשרד החינוך.

"מדובר באחת היוזמות החשובות ביותר שלנו", אומר ד"ר ברוך לוי, יו"ר "צוות". "עשרות קצינים מנוסים מצטרפים מדי שנה למערכת החינוך, ואנו גאים בהם מאוד".

במדינה שבה פראייר היא קללה רצינית, הבחירה במקצוע שלא מצטיין בתנאי השכר שלו מפתיעה לפעמים אפילו את התלמידים. "באחד השיעורים", נזכר הרפז, "כשהמורה בכיתה ביקשה שאציג את עצמי, סיפרתי שאני טייס שעושה הסבה, ואז אחד התלמידים הצביע ושאל: למה? השאלה הזאת רק חיזקה בי את הידיעה שזה המהלך הנכון. רע מאוד שתלמיד לא מבין שמורה זה משהו חשוב וטוב, ואין שום דרך לשנות את זה מלבד ללכת להיות מורה. לדבר על מעמד המורה אפשר מפה ועד להודעה חדשה. לשנות זה רק ללכת ולעשות".

noam-ba@yedioth.co.il


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.