מבצע אבא

הוא גדל כילדה דתייה בירושלים, אך לאט־לאט  גילה את זהותו האמיתית, שינה את מינו, והחל לצאת עם גברים. כעת יובל טופר עושה היסטוריה, כגבר הישראלי הראשון שנכנס להיריון. ראיון בלעדי
מבית דתי לחלוציות הריונית. יובל טופר | צילום: יונתן בלום
 
החלטה להרחיב את המשפחה התקבלה על ידי יובל טופר (23) ובן זוגו לפני כשנה וחצי. בשונה מזוגות גברים אחרים, הם לא פנו לאחד משני המסלולים הפתוחים בפני הומואים: פונדקאות או הורות משותפת. הם החליטו שיובל ייכנס להיריון. למזלו של יובל, הוא מאובזר במערכת רבייה נקבית, שנשארה בגופו גם לאחר תהליך שינוי המין שעבר.
בימים אלה, בטרימסטר האחרון של הריונו, הוא משתעשע בשמות הפוטנציאליים לעובר שבבטנו. "זה בן או בת?", אני תוהה. "העובר ממין זכר", מתנסח יובל בהסתייגות, "אבל רק הוא יוכל להגיד מה המגדר שלו, בבוא היום. אבל עד שיבקש אחרת, אם בכלל, אנחנו נגדל אותו כבן. למרות שמבחינתנו זה לא בהכרח אומר שהוא ילבש כחול וישחק עם משאיות".
יובל נולד למשפחה דתית ירושלמית ממוצא אנגלוסקסי. הוא הבכור מבין חמישה ילדים, שנולדו להורים אקדמאים. "מאז שאני זוכר את עצמי הרגשתי שונה משאר הבנות סביבי. אבל בילדותי עדיין לא ידעתי לשייך את תחושת השונות למגדר. בגיל שמונה כבר יכולתי להגיד שאני שונה, כי אני חי בסביבה דתית – ואני לא רוצה להיות דתי".
בגיל 13, טלפנה המחנכת לבית ההורים והתאוננה על כך שהתלמידה אינה מסכימה להתפלל, וטוענת ש"זה עניין של אמונה, ואי־אפשר להכריח אדם להאמין". לדבריו, בשלב זה ההורים הסכימו שיובל יעבור לבית ספר חילוני. הוא המשיך את לימודיו בתיכון הניסויי. "עברתי לבית ספר חילוני מתוך תקווה מאוד גדולה שעכשיו אהיה כמו כולם. ובאמת, היה לי הרבה יותר טוב. הוקל לי שלא אולצתי להתפלל מדי בוקר. הלימודים עניינו אותי ומהבחינה החברתית היה שיפור ניכר, אבל עדיין הרגשתי שונה. עשיתי כל מה שיכולתי על מנת להשתלב: לבשתי מה שבנות הכיתה לבשו, ואפילו ניסיתי להתאפר".
אבל חוסר השקט הפנימי לא הרפה. כשהיה בכיתה ט', יובל ישב עם אחיו מול הטלוויזיה. הם צפו בקומדיה רומנטית. "בסרט היו שני בחורים שחיזרו אחרי אותה בחורה. פתאום הבנתי שאני מזדהה איתם, וגם שאני מסתכל על הבחורה ונמשך אליה. באותה תקופה התמקדתי במשיכה שלי לאישה ולא בהזדהות שלי עם הגברים, והנחתי שאני לסבית. אז, בגיל 14, לא ידעתי שטרנסג'נדריוּת אפילו קיימת. עוד לפני שהייתה לי התנסות מינית כלשהי, סיפרתי לאמא שלי על התחושות שלי".
איך היא הגיבה?
"למרות שהמשפחה שלי דתית, ואף שמרנית לעתים, אפשר לדבר אצלנו על הכל. אמא אמרה דברים די צפויים: שמדובר בבלבול שאופייני לגיל ההתבגרות, ושזה שלב שיעבור. וגם אם לא, היא תמיד תאהב אותי – אבל היא מבקשת שלא אספר לאף אחד כדי לא לפגוע בתדמית המשפחתית".
 
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי ב"7 ימים"
 


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.