פה קבור הרשל'ה

במשך שנים הוא נחשב לליצן החצר היהודי המפורסם בהיסטוריה. בדיחה מהלכת, דמות מהאגדות. כעת, לאחר שנים של תעלומה, מצאנו את קברו של הרשל'ה מאוסטרופולי בבית עלמין עתיק באוקראינה

קברו של הרשלה מאוסטרופולי
 
בין דשאים ירוקים, חורשות עבותות ונהרות קפואים, שוכנת העיירה האוקראינית מז'יבוז'. לכאורה כפר מנומנם ופסטורלי המתקיים מוודקה ותפוחי אדמה. אך אל תטעו, מדובר בכפר שבו קבור מייסד תנועת החסידות, הבעש"ט (רבי ישראל הבעל שם טוב) בכבודו ובעצמו, ולפיכך אתר חובה בדרכון של כל חסיד. לאורך כל השנה פושטות על בית הקברות היהודי קבוצות של מתפללים חדורי להט, עזוז, ועוונות שיש לְמָרֵק.

לא רק קבר הבעש"ט ממגנט את החסידים: בבית הקברות העתיק טמונים כמה מהרבנים המיתולוגיים של אותם ימים, ואפילו רבי נחמן מברסלב נולד בסמוך אליו. משמע: המדובר בבית קברות מיוחס. זו בדיוק הסיבה לכאב הראש שפוקד בשבועות האחרונים את מדריכי התיירים המקומיים: לאחרונה, אבוי, גילה יורם דורי במסגרת סיור לעיתונאים, בין האבנים הקדושות, גם את מצבתו של לא אחר מ... הרשל'ה.

ממש כך. הלץ היהודי המיתולוגי, מושאם של אלפי בדיחות וסיפורים על מעשי קונדס לאורך ההיסטוריה, קבור דווקא בחלקת המיוחסים. ואם לא די בכך, הכיתוב על מצבתו מכריז כי תחתיה קבור לא פחות ולא יותר מ"הרה"ק (הרב הקדוש) רבי צבי מאוסטרופולי זיע"א (זכותו יגן עלינו, אמן), צדיק וירא שמים". אכן, לא קל להיות מדריך תיירים המביט בכיתוב הזה ובמוחו מתרוצצים אלפי המעשיות ומעשי הקונדס של הרשל דנן.

מיקום המצבה, והכיתוב עליה, הם פתח לתעלומה יהודית עתיקה ומסעירה: הייתכן שלהרשל'ה (או: הרה"ק הרשל'ה) נעשה עוול היסטורי, ורב חשוב הפך במרוצת השנים לבדיחה הלאומית? האם מנסח השלט עשה זאת על דרך האירוניה, או שמא עלינו לשכתב כעת את ההיסטוריה של ההומור היהודי? כדי לענות על השאלה הרת הגורל הזו, יש לחזור על ציר הזמן 250 שנים אחורה, אל עולם שכולו צ'ולנט מבעבע, נקניקים מעושנים, פריצים ויידיש עסיסית. טלו, אם כן, כוסית יי"ש (יין שרף, כינוי למשקאות חריפים) ופיסת הרינג (דג מלוח), וחזרו עימנו אל השטעטעל ("עיירה" ביידיש. יש לקרוא "שטייטל") המזרח אירופי התוסס.

עד הבדיחה האחרונה

צבי הירש נולד בעיירה אוסטרופול שבאוקראינה במחצית השנייה של המאה ה־18. הוא התייתם בגיל צעיר, ואשר על כן התמחה במקצוע שימושי ומכניס — מלאכת השחיטה כמובן. כבר מגיל צעיר התבלט הרשל בחידודי הלשון שלו ובהערותיו המחודדות. אחת כזו הביאה כפי הנראה לגירושו מהכפר, אחרי שעקץ את האיש הלא נכון — יושב ראש הקהילה. צבי הצעיר החל לנדוד בין עיירות ויערות בחבל פודוליה והתקיים מעבודות מזדמנות ומנדבות, עד שהגיע לעיירה מז'יבוז'.

בעיירה התגורר אז רבי ברוך, נכדו של הבעש"ט, שהתפרסם בשל מריבותיו הבלתי פוסקות על כבוד וטריטוריה, נטיותיו הדיכאוניות והתקפי הזעם שלו. חסידיו של רבי ברוך תרו בנרות אחר בדחן שיפיג את כעסו. או במילות התקופה: ליצן חצר. הרשל התגלה כמועמד המושלם לתפקיד. הוא לא רק שיעשע את הצדיק בבדיחותיו, אלא גם שימש כמעין פסיכולוג שלו, וגער בו על חוסר הריסון שלו ועל מידותיו הרעות.

לא ברור כמה שנים היה הרשל הבדחן האישי של רבי ברוך. אולם תקופה זו פירנסה היטב כמה וכמה ספרי בדיחות וחידודים. נסו את זו:

פעם הרשל'ה בא לצדיק וביקש להסיר ממנו חטא. "אכלתי לחם בלא נטילת ידיים", הסביר. הרב יצא מכליו מרוב זעם: "הכיצד יהודי מרשה לעצמו לגעת בלחם בידיים שלא רחץ?!" הרעים, וחמתו בערה בו. ענה לו הרשל'ה בתמימות מעושה: "לא היה לי לחם אפוי בידי יהודי, נאלצתי לקנות לחם מגוי, ולא ידעתי האם עליי לעשות נטילה במקרה הזה". הרב כעס עוד יותר: "בוש והיכלם! איך זה לקנות לחם טרף?" ענה הרשל בנחת: "אבל, רבי, תראה בעצמך. איפה הייתי יכול להשיג לחם אפוי בידי יהודי, כאשר כל החנויות היו סגורות — הרי זה היה ביום כיפור!"

אם אינכם גועים כעת בצחוק יהודי משוחרר, זהו סימן שאתם לחלוטין לא בעניינים של העיירה ההיא — אך אל נא תיעצבו, אתם בחברה טובה. לא תמיד הבינו החסידים את שנינותו של הרשל, את המעשיות שנהג לספר על עצמו או את הערותיו העוקצניות. בדיחה לא ברורה אחת אף עלתה לו בחייו: החסידים, בהוראת רבי ברוך שנפגע מהבדיחה, זרקו את הרשל'ה מכל המדרגות — פשוטו כמשמעו — והוא נפצע ומת מפצעיו. זו הייתה בדיחתו האחרונה.

נשאר בחוץ

על פי עדויות היסטוריות, מיד לאחר מותו כבר החל הגעגוע מפעם בליבות החסידים ובראשם רבי ברוך. זאב איגרת, יליד אוסטרופוליה, סיפר בזיכרונותיו על מנהג יהודי המנציח את רבי הרשל'ה: "למחרת יום החופה יצאו המחותנים בליווי תזמורת אל אחת החנויות ושם פתחו בריקודים ושתו לחיים. נהגו גם לשפוך יי"ש על הקרקע ונעמדו ליד חנות אחת מסומנת. הטקס הזה נקרא בשם 'הוּליאַשצינה'. בין זקני העיירה היו חילוקי דעות על מקורו של המנהג. דעה אחת גרסה כי באותו מקום הייתה דירתו של הרשל'ה ובה גר עד שנקרא לחצרו של רבי ברוך במז'יבוז'. לאחר מותו של הרשל'ה חש הצדיק בחסרונו, וכשביקר פעם באוסטרופוליה ביקש מחסידיו להוליכו אל הבית שבו נולד הרשלה ובו גדל. הבית כבר עמד בחורבותיו, ללא דלתות וחלונות. הצדיק עמד בפתח הבית, הירהר כמה דקות ואמר: 'הרשילה, הרשילה! גם ביתך נחרב, ודאי ניחר גרונך בקבר, יבשו שפתיך, כי צמא אתה לטיפת יי"ש'. ציווה הצדיק למזוג לו כוס של יי"ש, בירך על היין, לגם מעט מן הכוס ואת השאר שפך אל פתח הבית. שתו גם החסידים ויצאו במחול, ומאז נשאר המנהג לבקר את ביתו של הרשל'ה בכל יום שמחה".

עם השנים הפך הרשל מלץ המספר לחסידים על קורותיו לגיבור של כל בדיחה — בדומה לג'וחא המזרחי וטיל אוילנשפיגל הגרמני. "הרשל'ה הוא הגיבור של ההומור היהודי. הוא לא ערמומי אלא בעיקר תמים", מאבחן ג'קי לוי, בעל מופע ההומור היהודי "צחוק עשה לי". לוי נזכר השבוע איך בימים עברו היה הרשל הגיבור האולטימטיבי של כל בדיחה, לא חשוב הנושא. "כיום הוא כבר לגמרי בחוץ", מקונן לוי. "אני לא חושב שהילדים שלי שמעו אי פעם בדיחות על הרשל'ה. מה שדחק אותו החוצה היו הבדיחות העדתיות".


אך עדיין נותרנו עם השאלה ההיסטורית — צדיק או לא צדיק? "זה לא לגיטימי בעיניי לכנות את אוסטרופולר צדיק והרב הקדוש", גורס המומחה לחסידות וההיסטוריון איגור טורוב. "הרשל'ה היה מפורסם בשנינויות הלשון שלו ולא בידע בתורה".

אולם קובי אריאלי, הרשל'ה מודרני בזכות עצמו, גורס דווקא שהכיתוב על המצבה הוא הקובע. "ודאי שהרשל'ה המקורי היה צדיק, מגיד, אדם של הווי ודרשנויות", הוא פוסק נחרצות. "לא ברור איך צבי הירש נהיה דמות קומית. הרי ההומור היהודי הוא אמצעי הישרדות והתבלטות שהפך למשלח יד. זה התחיל ביהודים כבדחני חצר, אחר כך שתדלנים, מגידים ובמאים בהוליווד ועד לימינו".

גם מי שעומד מאחורי השלט על קברו של הליצן הלאומי — יו"ר עמותת אוהלי צדיקים, הרב ישראל מאיר גבאי, חולק על דעתו של ההיסטוריון. "בהחלט ניתן לקרוא להרשל'ה צדיק. הרי אין ספק שהיה לו ידע רב בתורה". גם העובדה שהרשל'ה נהרג מ"אש כוחותינו" מקנה לו מקום של כבוד בפנתיאון.

מכל מקום, לפחות מבחינה היסטורית קשה לבסס את הקביעה הזו על ממצאים של ממש. מאחורי המצבה מופיע שלט מתכת נוסף, המכריז כי "מקום קבורתו נקבע על פי חוקרים יהודים מאוניברסיטת פטרבורג. חלקם עדיין זוכרים את מקום הקבורה ואת הקבר מלפני ארבעים שנה".

ובכן, המדובר במסורת, לא בעובדה חותכת. אך בחייכם, יהודים יקרים, מה זה חשוב? העיקר הוא שלפנקס של חסידי העולם נוסף אתר מקודש שאפשר להשתטח עליו. ומי יודע, אולי בכלל מדובר במעשה הקונדס האחרון של הרשל'ה, שגם מתוך הקבר מצליח לשטות בנו ולהציג את עצמו בדיעבד כצדיק יסוד עולם.


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.