הלוחמת הערבייה מונהליזה

מונהליזה עבדו (19), ערבייה מחיפה, החליטה להתגייס לצה"ל — ומשרתת כלוחמת גאה ביחידת קרקל: "לא צריכים רק לקבל מהמדינה — אלא גם לתרום לה"

מונהליזה עבדו. צילום: ישראל יוסף
 
תשאלו כל אחד מה אומר לו השם מונה ליזה, והוא יאמר: הציור הכי מפורסם בעולם. עכשיו מתברר שלא רק לאמן הגאון לאונרדו דה־וינצ'י הייתה מונה ליזה, ושהיא לא נמצאת רק במוזיאון הלובר בפריז. גם בישראל יש אחת כזאת, אבל היא לעומת זאת חיה וקיימת: קוראים לה מונהליזה עבדו, צעירה בת 19 מחיפה שלמרות היותה ערבייה התגייסה לצה"ל — ומשרתת כלוחמת.

"תמיד היה לי ברור שאתגייס", מספרת מונהליזה (השם מחובר בכוונה, כך החליטו הוריה), בוגרת בית־הספר המקצועי בסמ"ת. "נעליים אדומות תמיד עשו לי את זה והלהיבו אותי. כבר כשהתגייסתי החלטתי להיות לוחמת, אבל היססתי קצת כי חששתי שלא אוכל לעמוד במאמצים הקשים".

בסופו של דבר החליטה ללכת על זה וניגשה לגיבוש ביחידת קרקל — גדוד שבו משרתים זה לצד זה לוחמים ולוחמות. היחידה פועלת בדרום הארץ ונקראת על שם חתול המדבר הנפוץ באזור זה. עיקר פעילותו של הגדוד בגבול מצרים ובערבה.

כשהתבשרה כי עברה את הגיבוש בהצלחה והתקבלה ליחידה — הייתה מאושרת וגאה. "הלכתי לבקו"ם לקבל ציוד ומדים של לוחמת, ופתאום נותנים לי נעליים שחורות". מונהליזה המאוכזבת אמרה לאפסנאים: "מה זה? אבל אני בקרקל". הללו הבינו מיד את טעותם וסיפקו לה נעליים אדומות כמו של צנחנים, שבהם כה חשקה. כשלבשה את המדים ואת הנעליים הרגישה כמו דוגמנית־על. "הלכתי ברחוב זקופה ומלאת שמחה, ואפילו בחופשות נשארתי במדים במקום לעלות על אזרחי".

היא כבר רב"ט, בשבוע הבא תתחיל אימון מתקדם לקראת הסמכתה כלוחמת מן המניין — ואחר כך תשובץ לפעילות מבצעית. "אז נרגיש את הצבא באמת", היא אומרת".


ולשאלה הגדולה: מדוע היא, כערבייה, החליטה להתגייס לצה"ל — וכיצד מגיבים חבריה וקרוביה הערבים? "אנשים מדברים לא כל כך יפה על כך שהתגייסתי, שלא לדבר על זה שאני לוחמת. אבל אני ומשפחתי לא מתייחסים להערות ועושים את מה שהלב שלנו אומר", מספרת הלוחמת. ומה הלב אומר? "צריך להתגייס לצבא", אומרת מונהליזה. "כל אחד צריך לזכור שלא רק צריך לקבל מהמדינה אלא גם לתת ולתרום לה. אני בהחלט ממליצה לכל הערבים להתגייס. חוץ מזה שתורמים לומדים הרבה דברים, מקבלים אחריות ומתרגלים לפעול בתנאי לחץ". גם ההורים תומכים: "אמא שלי ממש תמכה בי כשהחלטתי להתגייס, ואפילו קנתה לי ציוד". לחברים הערבים שמעקמים את האף אומרת האם: "מה שאנחנו מקבלים מהמדינה — אנחנו צריכים לתת בחזרה". התמיכה המשפחתית עושה את שלה, והאחות מישלין (21) מתגייסת אף היא בשבוע הבא, וגם היא רוצה להיות לוחמת בקרקל. לשתיים יש אחות נוספת, ג'וזפין (24), והמשפחה כולה גרה בשכונת הדר.

ואיך מרגישה מונהליזה בין חבריה היהודים ביחידה? "אני לא מרגישה שום הבדל. החברות שלי לא נותנות לי הרגשה שאני לא חלק מהן", היא מספרת.

ומדוע החליטו לקרוא לה מונהליזה? "אבא שלי רצה שאלך בגאווה, עם האף למעלה", מספרת הלוחמת. ונראה כי משאלתו התגשמה.


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.