ידידו הטוב של האדם

יצחק רכליס, חולה סוכרת, נקלע לסכנת חיים במהלך השינה. החתול פינקי, שהרגיש שבעליו במצוקה, הציל את חייו

יצחק רכליס עם פינקי, אתמול. צילום: חיים הורנשטיין
 
במרפאה הווטרינרית של ד"ר איתן ברנע בבאר־שבע לא הבינו למה יצחק רכליס בן ה־80 נמצא חמש שעות מדי יום ליד מיטתו של חתולו הפצוע, פינקי.

יצחק, שלא נפרד מהחתול מאז תחילת השבוע, סיפר להם כשעיניו דומעות: "רק בזכותו אני יכול עכשיו לשבת ולשוחח איתכם. הוא הציל את חיי".

יצחק קיבל את "פינקי" לפני חמש שנים מאישה מחולון, שגידלה חתולים. האישה חיפשה בית לחתול, ושמחה כשיצחק רצה אותו. "היא לא הייתה מוכנה לקבל עליו כסף. אמרתי לה: לפחות תני לי לשלם לך על הדלק לבאר־שבע", משחזר רכליס. ההחלטה לאמץ את החתול הזה הצילה את חייו.

יצחק הוא חולה סוכרת. לפני שלושה חודשים התנפל עליו החתול בלילה, בזמן שישן, וניסה להעיר אותו. הוא התהלך עליו, יילל, שרט, נשך ולא הרפה עד שיצחק התעורר וניער אותו מעליו. רכליס התעורר מטושטש מאוד ולא ראה ברור. בכוחותיו האחרונים הצליח להגיע לסלון. אשתו ראתה מיד שהוא במצוקה, והזעיקה אמבולנס.

"רמת הסוכר אצלי הייתה 34, כשהתקן נע בדרך כלל סביב 110־120. הרופא אמר לי שבדרך כלל, בירידת סוכר כזו מתוך שינה לא מתעוררים", סיפר יצחק. "פינקי הרגיש את זה ולא היה מוכן לתת לי להמשיך לישון, לא ויתר עד שהתעוררתי. בעקשנות שלו הוא הציל את חיי".

השבוע היה תורו של יצחק להחזיר לפינק" טובה. החתול נתקע ביום ראשון בלילה בגדר החנייה בביתו של יצחק, כשחצי גופו באוויר וחצי תקוע בין הברזלים בגדר. "כל חיי", מספר יצחק, "אני מקפיד להוציא את הזבל בלילה. ביום ראשון, מסיבה שאני לא יכול להסביר, דחיתי את זה ליום שני בבוקר".

רכליס יצא לזרוק את הזבל, שמע יללות וראה את פינקי תקוע, "מיד פתחתי את השער, הנחתי אותו על הכתף שלי ובלי לחכות לקחתי אותו לווטרינר", סיפר. ד"ר ברנע מספר, כי החתול הגיע במצב קשה מאוד, ולהערכתו, אם היה נשאר תלוי שעה נוספת לא היה שורד. חום גופו כבר היה נמוך, והוא סבל מתשישות ופציעות ברגל.


"יצחק לא היה מוכן לעזוב את המרפאה. הוא חיכה וחיכה ולא הסכים ללכת הביתה, רק רצה לדבר אל החתול ולחמם אותו. אנחנו רואים מדי יום חיבור מיוחד בין אנשים לבעלי החיים שלהם, אבל החיבור הזה ריגש את כל צוות המרפאה", מספר ברנע.

היום צפוי פינקי להשתחרר הביתה, ויצחק יוכל לנשום לרווחה. "בכל לילה חזרתי הביתה ולא יכולתי לישון. הייתי חושב לעצמי אם אבוא בבוקר לווטרינר ואמצא אותו מת. אני כל כך שמח שהחלים. זה כמו ילד שלי, לא יודע מה הייתי עושה בלעדיו", הוא מודה.


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.