"ניצחתי בשביל המדינה"

גם כשישראל הפנתה לו גב, ובית המשפט בצרפת פסק נגדו, המשיך ד"ר יהודה דוד להיאבק על השם הטוב שלו ושל המדינה | הרופא שקיבל צל"ש בלבנון לא יכול היה לעמוד מנגד כששמע כיצד אביו של הילד מוחמד א־דורה, שנהרג בנצרים, מכפיש את צה"ל | השבוע, אחרי חמש שנות מאבק, הפך בית המשפט לערעורים את ההחלטה | "עכשיו אני רוצה שיבקשו סליחה מכל הקורבנות שהשקר הזה גבה", הוא אומר בראיון ל"מוסף לשבת"

ד"ר יהודה דוד, השבוע | צילום: עמית מגל
 
 
אחרי שנים של מאבק — על שמו שלו ומבחינתו גם על שם המדינה שהוא כל כך אוהב — ד"ר יהודה דוד, רופא מיהוד שיצא כמעט לבדו לקרב בזירה בינלאומית, יכול היה אתמול לנשום לרווחה.

"בית המשפט קבע שאני נקי מכל אשמה", הוא אומר, וקולו רועד בהתרגשות. "הרכב של שלושה שופטים קבע שאני דיברתי אמת. אני ובני משפחתי לא יודעים את נפשנו מרוב שמחה. בחמש השנים האחרונות עסקנו בנושא הזה באופן מלא יום אחרי יום".

יותר מעשור אחרי התקרית ההיא בנצרים ששינתה את חייו, קיבל ביום רביעי השבוע בית הדין לערעורים בפריז את ערעורו של הרופא הישראלי וזיכה אותו מתביעת הדיבה שהגיש נגדו ג'מאל א־דורה, אביו של הילד הפלסטיני מוחמד א־דורה. בית המשפט קבע, כי הרופא הישראלי אמר את דבריו בפרשה בתום לב וכי היה לו בסיס עובדתי מספק כדי לקבוע שפציעתו של א-דורה קדמה לאירוע בנצרים.

א־דורה ובנו בן ה־12 נקלעו בדצמבר 2000 לחילופי אש בין ישראלים לפלסטינים בצומת נצרים, במהלכם נהרג הילד ואביו נפצע. את האירוע, שהיה לאחד מסמלי האינתיפאדה השנייה, תיעד טלאל אבו־רחמה, תושב עזה, עבור רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2. הערוץ שידר כתבה מפי כתב הרשת בישראל, שארל אנדרליין, שלא נכח במקום. הסרט הופץ מיד ברחבי העולם, לצד האשמה כי כדור של כוחות צה"ל הרג את הילד. הצילומים עוררו סערה בעולם כולו, ודמותו של א־דורה הפכה לסמל במדינות ערב. צה"ל התנצל מיד לאחר האירוע, אך מאוחר יותר פרסם תחקיר שערך, לפיו א־דורה נורה מאש פלסטינים.

בשנת 2007 פנה לד"ר דוד תחקירן של סוכנות ידיעות צרפתית והציג בפניו תיק רפואי של ג'מאל א־דורה. בתיק הרפואי הופיעו מסמכי ניתוח שערך ד"ר דוד לא־דורה האב בשנת 1994 בבית החולים תל־השומר, לאחר שזה נפגע קשות בידו על ידי אנשי חמאס שתקפו אותו בטענה שהוא משתף פעולה עם ישראל. התחקירן הציג בפני ד"ר דוד ראיון שהעניק א־דורה לרשת הטלוויזיה הלאומית של צרפת, בו הראה את צלקות הניתוח בידו וטען כי הן נגרמו לו מירי חיילי צה"ל, בתקרית בה נהרג בנו.

ד"ר דוד (58), מומחה בכירורגיית כף יד במקצועו, רס"ן במילואים שבמלחמת לבנון השנייה קיבל צל"ש, ובעיקר פטריוט גדול, נחרד משקריו של א־דורה. לאחר שקיבל את אישור בכירי משרד הבריאות, בספטמבר 2008, התראיין לאמצעי התקשורת בצרפת וחשף את העובדה כי הצלקות בידיו של א־דורה הן תוצאת התקפת אנשי חמאס והניתוח שעבר בידו התקיים הרבה לפני התקרית בה נהרג בנו.

בעקבות דבריו של ד"ר דוד, הגיש נגדו א־דורה תביעת דיבה בבית משפט בצרפת. למרות שדוד התראיין באישור משרד הבריאות, כשהגיעה תביעת הדיבה נגדו התנערה ממנו המדינה לחלוטין. הוא נאלץ לשכור שני עורכי דין ולממן מכיסו את כל המאבק המשפטי, שהגיע ליותר מ־300 אלף שקלים.

באפריל 2011 התייצב דוד בבית המשפט לצד קלמן וייל ריינל, העיתונאי שראיין אותו לעיתון היהודי ועובד גם ככתב משפטי ברשת פראנס 3. אז הורשעו השניים בהוצאת דיבה. ד"ר דוד חוייב בקנס של אלף יורו ובתשלום פיצוי בסך 10,000 יורו לא־דורה. השבוע, כאמור, הפך בית המשפט העליון בפריז את ההחלטה.

בעקבות החלטת בית המשפט העליון הצרפתי הודיע שר המשפטים יעקב נאמן כי בישיבת הממשלה ביום ראשון יעלה בקשה לסיוע ממשלתי, כדי להחזיר לד"ר דוד חלק מההוצאות הכלכליות הכבדות שנאלץ לשאת בשנות המאבק. גם המשנה לראש הממשלה, משה יעלון, ושר ההסברה, יולי אדלשטיין, הודיעו לד"ר דוד כי משרד ראש הממשלה מתכוון להעביר תשלום עבור ההוצאות לעורך דינו.

יהודה דוד נולד בצרפת, וכבר כילד חלם להיות רופא. לארץ הגיע בפעם הראשונה בקיץ 1973, לפני מלחמת יום כיפור. "אחד החברים הטובים שלי הציע לי לבקר בישראל", סיפר בעבר. "לצערי, חזרתי לצרפת כיממה בלבד לפני פרוץ המלחמה. זה עורר בי רגשות אשמה עצומים. כל החברים שהכרתי היו עתה במלחמה, ואני נמצא בצרפת".

כעבור שנה שוב ביקר בישראל. "למדנו כאן את ערכי המוסר הבסיסיים של היהדות ושל הציונות הפוליטית והדתית", סיפר, "וחזרנו כשליחים לארצות המוצא שלנו". בסוף שנת הלימודים השישית ללימודי הרפואה שב ד"ר דוד לישראל, הפעם לבית החולים תל־השומר, כסטאז'ר. שנתיים וחצי לאחר מכן, מצא את אהבת חייו, "צברית אמיתית", והשתקע בישראל. הפעם לתמיד.

בקיץ 2006 יצא ד"ר דוד עם משפחתו לטיול ביוון. התוכנית הייתה לטייל גם מעט בקרואטיה ולאחר מכן לקפוץ לצרפת, כדי לבקר את המשפחה הקרובה. סבא וסבתא חיכו לנכדים שלא ראו תקופה ארוכה. אלא שביום הראשון לטיול פרצה מלחמת לבנון השנייה. ד"ר דוד לא חשב פעמיים, חזר לישראל ועלה על מדים. "לא יכולנו לשמוע את קולות המלחמה, לראות דם ילדי ישראל נשפך ולהישאר בחופש על הים", הסביר. "זה פשוט בלתי אפשרי".

צה"ל הציע לו להתגייס לנח"ל. בגיל 53 התנדב רס"ן במיל' ד"ר דוד להיות רופא בגדוד 932 מתוך רצון לתרום את חלקו. במהלך הלחימה החטיבתית בגזרה המערבית לסלוקי, לחם דוד בפלוגה המסייעת של הגדוד במאמץ הגדודי שהכריע את הקרב. בקרב בע'נדוריה סחב פצוע על גבו מרחק רב. עם סיום הקרב, כשניתנה לו האפשרות לחזור לגבולות ישראל, סירב והתעקש להישאר עם הלוחמים עד תום הלחימה.

"זכור לי מקרה אחד", סיפר, "שבו ראיתי פצועים מרחוק. לא חשבתי פעמיים. נכנסתי לתוך אזור מוכה רימונים. סחבתי פצועים ממקום מחסה למקום מחסה. ירו עלינו. היו פצועים רבים. ניסינו להרגיע אותם, להביא אותם למקום בטוח, לתת להם טיפול ראשוני. ראיתי זרם של עשרות פצועים שעובר על פניי, ונדרש ממני מאמץ פיזי פשוט עילאי. הייתה לי משימה — להציל כמה שיותר ילדים שמקריבים את נפשם למען המדינה. דאגתי יותר לאמהות שלהם מאשר לעצמי. הפחד לא קיים כשצריך לעשות את העבודה".

בשנת 2007 קיבל ד"ר דוד ציון לשבח על תפקודו בקרב. וביום העצמאות הדליק משואה כנציג לוחמי המילואים.

השר לעניינים אסטרטגיים, בוגי יעלון, שליווה את ד"ר דוד בשנות מאבקו המשפטי, היה בין הראשונים ששמעו ממנו השבוע על החלטת בית המשפט.

"הוא אמר לי 'ניצחנו'", סיפר יעלון אתמול. "לא 'ניצחתי', אלא 'ניצחנו'. וגם אמר: 'זו לא הייתה מלחמה פרטית שלי, אלא על שמה הטוב של מדינתי'. כפי שקיבל צל"ש במלחמת לבנון השנייה על חילוץ פצועים תחת אש, כך הוא לחם למען המדינה גם בפרשה הזאת. הצדק יצא לאור. אני בירכתי אותו ואמרתי לו את מה שאמרתי לו בכל שיחה שהייתה בינינו בשנה האחרונה: 'חזק ואמץ'".

ההיכרות בין השניים החלה לפני שנים רבות, כשדוד היה רופא גדודי של 890 ויעלון היה המח"ט. "כבר אז הוא בלט בציונות שלו, ואי אפשר היה להתעלם ממנו. הוא פטריוט ישראלי אמיתי. הוא בא מהגולה ומבין מה זה בית יהודי".

יעלון עקב אחרי פרשת א־דורה מתחילת הדרך. "ראיתי בכך חשיבות עצומה. לפני כשנה הגיע אליי יהודה וסיפר לי על ההוצאות העצומות שנקלע אליהן. כאזרח וכשר בממשלה ראיתי חשיבות עצומה בצורך לסייע לו במלחמה שלו. גייסתי את מזכיר הממשלה ואת שר ההסברה, אבל זה לא היה פשוט. זה התחיל לנדוד בין המשרדים. עיכוב נוצר גם בעקבות הפסדו במשפט הראשון, מה שריפה ידיים של מספר אנשים. בסופו של נמצאה הדרך לסייע לו והוחלט ששר המשפטים יביא זאת, כהצעת חוק ממשלתית, לישיבת הממשלה ביום ראשון הקרוב, דבר שיאפשר להעניק לו סיוע כספי ואולי לשמש כתקדים בעתיד למקרים דומים".

למה זה לקח כל כך הרבה זמן?


"שאלה מצוינת. מכל הפרשה יש הרבה לקחים. כאשר פרצה הפרשה, התמונה לא הייתה ברורה לגמרי כפי שהיא ברורה היום. גורמי מקצוע המליצו לא להיכנס לעניין, אמרו שבכל מקרה נצא מזה רע. הם טענו שכל העלאת הנושא לא עושה טוב לישראל. כבר אז לא הסכמתי לזה, אבל המדינה ישראל לא רצתה להתעסק עם זה, כפי שלא רצו להתעסק עם מוחמד בכרי אחרי 'ג'נין ג'נין'. למזלנו, יש עוד אנשים שמתגייסים לטובת המדינה ונגד עלילות דם שכאלה. אם שואלים אותי, זה תפקידה של המדינה ואסור לה להשאיר את זה בידי אזרחים".

עורכת הדין אורלי רזלן, שמייצגת את א־דורה בצרפת, אמרה אתמול כי הופתעה מהחלטת בית המשפט: "לא חשבתי שיעריכו כי הרופא פעל בתום לב. בית המשפט לא קבע שפציעותיו של ג'מאל א־דורה לא קשורות לתקרית בנצרים, אלא פשוט אמר שלאור העובדה שרופא אינו עיתונאי ולא דורשים ממנו עבודת תחקיר בהתאם, הוא לא עבר את גבולות חופש הביטוי. כל מה שבית המשפט אמר הוא שאם ד"ר דוד ביצע ניתוח והכיר פציעות ביד וברגל של א־דורה, הייתה לו זכות להתבטא בנושא".

איך א־דורה הגיב על ההחלטה?

"הוא היה די בפאניקה. התקשרו אליו עיתונאים שאמרו לו שבית המשפט הצרפתי אמר שהוא שיקר. זה די מטורף".

הוא מתכוון לערער על ההחלטה?

"עוד לא החלטנו".

למרות שביעות הרצון, יש לציין שההליך המשפטי הקשור לספיחי התקרית בנצרים טרם הסתיים לגמרי. ב-28 בחודש צפוי בית המשפט בפריז לדון בערכאה הגבוהה ביותר בפרשה אחרת הקשורה לתקרית: הוא יכריע אם פיליפ קרסנטי, מנהל אתר "מדייה ריינטינגס" ואיש עסקים יהודי החי בפריז ונאבק על שמה הטוב של ישראל, יורשע בהוצאת דיבה על כך שכינה את הכתבה שהתפרסמה ברשת פראנס 2 "תרמית". הרשת תבעה את קרסנטי, ובמשפט הראשון שהתנהל נגדו הורשע איש העסקים בהוצאת דיבה, אך במאי 2008 זוכה בערעור, שאחריו פנתה רשת הטלוויזיה לבית המשפט הגבוה לערעורים.


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.