מלחמה חמישה כוכבים

חופשה קטלנית: מאות תיירים מחו"ל נוהרים לגוש עציון כדי לעבור סדנת קרב ולחסל מחבל מקרטון | עקיבא נוביק

תמרה בת ה-5, אתמול במטווח. צילום: אלכס קולומויסקי
 
 
כמו שניצלים קפואים שהושלכו אל שמן רותח, נפלטה אתמול קבוצת תיירים אמריקאים בהירי עור מהמיניבוס הממוזג אל השמש הלוהטת של גוש עציון. כובעים לראשיהם ונעלי נייקי לרגליהם, הם צעדו אל תוך מתקן הירי "קליבר 3" ופיזרו לכל עבר חיוכים רחבים — שנעלמו באחת. "מוב!" צרח לפתע המדריך הישראלי עב הצוואר וקשוח המבע. והם, אלא מה, צייתו בהכנעה. "חסלו את המחבל!" ציווה, והם הסתערו בידיים שלופות אל מטרת הקרטון שעל הקיר.

קבלו את הטרנד החם של גוש עציון: "תיירות אקסטרים עברי". מבקרים מכל רחבי העולם מגיעים בחודשים האחרונים אל הגוש, לחווייה ארצישראלית מיוחדת במינה. לא הממצאים הארכיאולוגיים מביאים אותם, גם לא מטעי הדובדבן — אלא היריות. התוכנית החדשה שמפעילים תושבי האזור מארחת את התיירים ל"יום כיף חווייתי" הכולל סיפורי קרב, הדגמה של חיסול מחבל על ידי חברי כיתות כוננות מיישובי האזור והתנסות אמיתית במטווח דמה. העובדה שהאתר ממוקם מעבר לקו הירוק ממש לא מפריעה לתיירים הנלהבים — ההפך, זה רק מגביר את הריגוש. כשהמדריך מנסה להרגיע אותם: "אל חשש, לא מסוכן פה", אכזבה ניכרת על פני הנוכחים.

שי, מדריך אפור־שיער שקולו עבה כמעט כמו זרועותיו, מדגים לקבוצה איך ללפות מחבל בצורה האידיאלית, כשברקע מהדהדים רעשי ירי מהסוללה הסמוכה. על השולחן כבר מונחים דגמי רובים משומנים עם קליעי 0.22, ומקיר המטרות מחייכים מחבלים בכאפיות וחגורות נפץ (הכל מקרטון, אל דאגה). מבטו של שי ננעץ במייקל בן ה־19. "לפות אותי", הוא פוקד עליו, ותוך רגע מייקל המסכן שרוע על הרצפה. שי, כך על פי פרסומים זרים, היה אחד הלוחמים ששיחררו את חטופי אנטבה ב־1976. התיירים שומעים את זה, והעיניים שלהם זוהרות.

אל שי מצטרפים עכשיו שאר המדריכים לתצוגת תכלית. הם כולם בוגרי סיירות מובחרות, חלקם משתתפים בהגנה על התנחלויות באזור כחברי כיתות כוננות. "נניח שלמחבל מולי יש נשק אוטומטי", מציג שי, כאילו מדובר בסצנה יומיומית. "תוך 2.8 שניות הוא מרסס מחסנית. אז יש לי פחות משלוש שניות לחסל אותו, וכך אעשה". הוא מסתובב, מזנק קדימה ומשחיל כדור בכל אחד מהמטרות שמולו. מאחוריו נשמעות שריקות התפעלות בלעז.

אבל התיירים לא באו עד לגוש עציון רק כדי לצפות, גם הם רוצים לסחוט את ההדק, בכאילו. שי מעניק את רובה הדמה לבריאן בן ה־14, שפולט "ג'יזס" מרוב התרגשות. אבל שי מעמיד אותו על מקומו: "אמא שלך לא תהיה פה לשמור עליך, עמוד כמו גבר", הוא מרעים. "אתה מוכן לחסל את המחבל?" "כן", צועק בריאן. ואז, אחד־אחד, מרכיבים התיירים־לוחמים משקפי מגן ואטמי אוזניים, בולעים את הרוק וניגשים לירות בנשק דמוי אם-16 או תבור.

מישל בראון (40), בנקאי ממיאמי, הגיע למטווח עם אשתו ושלושת ילדיו כדי "להחדיר בהם ערכים". כשהם נכנסים למטווח, תמרה בת ה־5 פורצת בבכי ומחבקת את מישל. חצי שעה אחר כך היא כבר תאחז בנשק ותמטיר כדורי חימר אל מטרות הקרטון. אבא מישל מביט בה בסיפוק. "זה חלק מהחינוך שלהם. שיידעו מאיפה הם באים, וכמובן שירגישו מהו אקשן". בנו ג'ק בן ה־9 מנסה את כוחו: "יש לנו בני דודים מגלנים", הוא מתגאה בעברית רצוצה.

"מי היה מאמין שמכל העולם יתקשרו לתאם סיורי אקשן?" מתפעם מנהל המטווח שרון גת, ומסביר: "זו תוכנית מיוחדת שפיתחנו לפי הדרישה של התיירים. הם פוגשים פה בוגרי סיירת מטכ"ל והשייטת, שומעים סיפורים על היחידות המיוחדות ועוברים חוויה של פעם בחיים".


בעמדת הירי הסמוכה טווחת משפחת מטס מסן־דייגו, קליפורניה. "שמענו כל הזמן בחדשות שיורים בגדה המערבית", מסבירה האם אולגה. "אז באנו לראות איך זה". בנה הבכור ג'ייקוב (24), עובד במלון בפילדלפיה, מניח את נשקו ומתפייט: "זו חוויה אדירה. למדתי איך עוצרים מחבל ואיך משחררים בני ערובה. עכשיו אני בטוח שכשאגיע למצב מצוקה אדע איך לפעול".

"זו תיירות עם ערך מוסף", מסביר ראש המועצה דוידי פרל, שמגיע בעצמו למטווח כדי לצפות בחופשה הקטלנית. "חוויות כאלה, לצד אמת הביאר העתיקה או האומגה הארוכה בארץ, יוצרות לגוש עציון שם עולמי של פנינה תיירותית".

בסוף המסלול מקבלים התיירים תעודה מיוחדת, שאותה יתלו בבית בפילדלפיה או במיאמי. "השלים קורס ירי בסיסי בישראל", כתוב עליה, על רקע תמונתו של סרן חגי לב, קצין צה"ל שנהרג בעזה והמטווח נקרא על שמו. "בום, בום", ממלמל ביציאה מהמטווח ריילי בן ה־13. "בום, בום", עונה לו ג'ייקוב בהבנה, ומסכם את החוויה המסעירה שעברו.

 


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.