הסמויה

בגיל 78 שולמית לפיד מוציאה ספר מתח חדש, ששופך אור על התקופה העלומה בחייה: השנים שבהן עבדה במוסד ודילגה בחשאי בין פריז, לונדון וישראל. עכשיו היא מדברת גם על הגעגועים לבעלה טומי לפיד ז"ל ועל הכניסה של בנה יאיר לפוליטיקה
שולמית לפיד | צילום: יונתן בלום
 
לפני כמה חודשים החלה שולמית לפיד לצעוד מדי בוקר לאורך חוף הים של תל־אביב. למרות שעשרות שנים היא מתגוררת במרחק כמה מטרים מהים, מעולם לא טרחה להצטרף לטרנד, עד שקראה איפשהו שהליכה עשויה להקטין את הסיכויים להופעתה של מחלת האלצהיימר. "אני לא יודעת אם זה נכון או לא", היא אומרת, "אבל החלטתי לקחת את עצמי ברגליים, מה שבטוח. את יודעת, אני כבר לא ילדה", וחיוך קטן וממזרי מתיישב על פניה.
בעוד שנתיים תחגוג את יום הולדתה ה־80. "קשישה בת 80, חתיכת חיים, לא להאמין. זאת לא אני בכלל. לאחרונה אני מלווה שתי חברות חולות סרטן, וגם זה מפחיד ומדאיג אותי, אז לפחות אני מנסה לעשות משהו נגד אלצהיימר", היא מוסיפה. ואז מציתה עוד סיגריה בשרשרת ארוכה כדי להירגע, מזהה את סימן השאלה שהתיישב על פניי וממהרת להסביר: "אבא שלי עישן עד גיל 101, הוא מת עם חפיסה בכיס, אז יש לי אישור מהגבורה".
הגיל המתקדם מטריד אותה הרבה יותר מהקשר שבין סיגריות לסרטן. לפני כמה ימים דיברה על המספר הבלתי נתפס הזה – 80 – עם חברתה מימי הצבא, שמתגוררת בניו־יורק, וזו סיפרה לה על ביקור שערכה אצל ידידה בת 96. "שתי הנשים האלה דיברו על מהות החיים, והידידה אמרה לחברה שלי: 'מהות החיים היא החיים'. שמעתי את המשפט ומיד קניתי".
 
הראיון המלא - ביום שישי ב"7 ימים"
 


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.