בלתי שבירה

האסתמה הכרונית שהתפרצה לפתע. ההחלטה לנסות להרות לבעלה, איש התקשורת  גיא מרוז, וטיפולי ההפריה הקשים. אירועי הלב, האשפוזים. העיתונאית אורלי וילנאי מסכמת את השנה הקשה בחייה

צילום: יונתן בלום
 
לאחר שני סבבים של תהליכי הפריה כואבים, הפלה עצובה, שני אירועי לב ואשפוזים בטיפול נמרץ, העיתונאית ומנחת תוכנית הבוקר אורלי וילנאי (40) קיוותה שבזמן הזה כבר תוכל לאחוז בתינוק משותף עם בעלה גיא מרוז, אבל בסוף הולידה איתו סרט.
"הייתה שנה נורא לא קלה", היא מסכמת את התקופה הקשה בחייה. "ביום ההולדת האחרון שלי ציינתי את רשימת הדברים שחייבים לעשות עד גיל 40. צנתור לא היה ביניהם — ובטח לא שניים. בזמן האשפוז אמרתי לעצמי שאם זה הקנס שאלוהים נותן לי על כל מה שיש לי, אז אני מקבלת אותו באהבה. כשהבנתי כמה החיים שבירים החלטתי להתמקד בטוב. גיא אמר בעבר שהמצאתי את ההסתכלות על חצי הכוס הריקה, ועכשיו גיליתי שאפשר אחרת: השגתי כל כך הרבה, האנשים היקרים לי בריאים, יש לי אהבה שלא דמיינתי שתהיה לי וקריירה שאני מודה על כל רגע בה".
מאז שהיא זוכרת את עצמה, וילנאי הייתה אדם בריא ("כילדה רק המצאתי מחלות, בגלל חשש מהגננת, ואבי היה מאמין לי ומוציא אותי מהגן)". לדבריה, הכל החל להשתבש לפני כחמש שנים, במסגרת הכנת "מוסר השילומים — המלחמה נמשכת", פרק בסדרת הסרטים שלה ושל מרוז, שעוסקת בזכויותיהם של ניצולי השואה. בני הזוג צילמו אז בקונגרס האמריקאי, כשלפתע הרגישה שהיא לא יכולה לנשום.
"האולם היה שקט, ואני התחלתי להיחנק, לא נשמתי", היא משחזרת. "לפני כן היה לי כאב ראש ולא חשבתי שזה יחמיר. יצאתי מהאולם וחשתי חנק מוחלט, לא הבנתי מה קורה לי. הזריקו לי אדרנלין שמרחיב את כלי הנשימה. אמרו לי שצריך להתאשפז, סירבתי והמשכתי את הצילומים. אחרי שחזרנו לארץ זה קרה עוד כמה פעמים".
 
 
הכתבה המלאה ביום שישי ב"7 ימים"


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.