שי לחג

15 שנה אחרי שחזר בתשובה עבר שי גבסו את הדרך ההפוכה ונפרד לשלום מהכיפה. רגע לפני אלבום חדש הילד מהגמר בניצנים מדבר על המסע הארוך שעבר: האכזבה מהרבנים, החיפוש אחר אלוהים וגם הנישואים הטריים שנקלעו למשבר חמור
 
שי גבסו, מודל 2012 | צילום: רמי זרנגר
 
עשר שנים אחרי אותו גמר היסטורי בניצנים, שי גבסו מוצא את עצמו שרוף מבפנים, ממש כמו בשיר שביצע באותו רגע מכונן. כל מה שהוא האמין בו כל חייו הבוגרים, כל הדברים שבהם נאחז כדי לשמור על שפיות, האמיתות הכי בסיסיות שליוו אותו בדרך, כולן נשרפו בבת־אחת ורוקנו אותו לחלוטין. זה התחיל עם שאלות שקיננו בו והטרידו אותו יותר מיום ליום, המשיך עם הורדת הכיפה – הסממן החיצוני הכי בולט – ונגמר בהבנה שכן, כבר אין טעם להתכחש לזה, הוא חוזר בשאלה. "משהו בי נשבר", מגלה גבסו. "לא הצלחתי למצוא בשום מקום את האלוהים שאני מרגיש. רק אצל הרב קוק הרגשתי אותו, אבל היות והרב לא חי אני לא יכול להביט לו בעיניים ולדעת שאנחנו מדברים על אותו הדבר".
מהו האלוהים שלך?
"האלוהים שלי קיים בהכל. הוא קיים ברחוב החילוני, קיים באסתטיקה של האמנות ויש משהו ממנו שלא מצאתי בזרמים הדתיים. עד לפני כמה חודשים הרגשתי שהכל מתחיל ונגמר בו, אבל משהו בי נשבר. זה ביעבע בי עוד ועוד, שמעתי את הרבנים שחיים היום ולא הרגשתי שהם המתווכים שלי אליו. זו תחושה מאוד קשה, כי כשיש לך משהו פנימי שקורא לך ללכת למקומות שאנשים אחרים קוראים להם אסורים, אז כנראה שמשהו לא בסדר. זה עלה אצלי לרמות רתיחה גדולות מאוד, עד שלא יכולתי עוד".
 
הראיון עם שי גבסו - ביום שלישי במגזין החג
 

© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.