שקופים ברכבת

רוצים לנסוע ברכבת? אם אתם נכים המרותקים לכיסא גלגלים, תיאלצו להודיע על כך 12 שעות מראש. ליווינו את גיא גרשטיין, נכה שעתר לבג"ץ נגד הנוהל המפלה, לנסיעה ברכבת - וראינו איך מזלזלים בו ומעכבים אותו בגלל שלא הודיע על בואו. ברכבת מודים: "הנוהל לא אופטימלי"

"מגבילים את החופש שלי". גיא גרשטיין על הרציף בתל־אביב, אתמול | צילום: יובל חן
 
מנכ"ל רכבת ישראל, בועז צפריר, כינס אתמול מסיבת עיתונאים והודיע כי 40 מיליון נוסעים נהנו השנה מ"המאמצים הרבים בתחום שיפור השירות". בזמן שהמנכ"ל התפאר בשירות המצוין ליווינו את גיא גרשטיין, נכה הסובל מניוון שרירים, לנסיעה שגרתית ומשפילה ברכבת. ראינו את היחס המזלזל כלפיו, יחס שממנו סובלים נוסעים נכים רבים.

נכה המרותק לכיסא גלגלים אינו יכול פשוט להגיע לתחנה ולעלות לרכבת בהחלטה ספונטנית כמו כל נוסע אחר. מדוע? תקנה מקוממת של רכבת ישראל קובעת כי נכה בכיסא גלגלים צריך לתאם לא פחות מ־12 שעות מראש את הגעתו לתחנה עם מוקד שירות הלקוחות. אגב, מדובר בשיפור: בעבר נאלצו הנכים לתאם את הגעתם יממה מראש.

הנהלת הרכבת טוענת כי עליה להיערך מראש לקלוט נוסע על כיסא גלגלים, אבל מדוע היא זקוקה לשם כך ל־12 שעות תמימות? כדי לדעת מה עובר על נכה המבקש לנסוע ברכבת כמו אדם בריא, מבלי לתאם את ביקורו, התלווינו לגיא גרשטיין לנסיעה ברכבת מרחובות לתל־אביב ובחזרה. גרשטיין (30), הסובל מניוון שרירים, מתנייד בכיסא גלגלים ממונע ומלווה בסייעת צמודה. "הגורל הגביל אותי לכיסא גלגלים, אבל למה ברכבת ישראל מגבילים את החופש שלי לנסוע מתי שבא לי כמו כל אדם בישראל?" שואל גרשטיין בכאב.

לפני שבועיים וחצי עתר גרשטיין לבג"ץ נגד משרד התחבורה ורכבת ישראל, בדרישה לבטל את התקנה המפלה. את עתירתו הגיש בעזרת נדב עמית וליאור מוסרי, סטודנטים למשפטים מהמכללה למינהל. עמית ומוסרי מתנדבים בקליניקה לזכויות האזרח של הפקולטה למשפטים שמלווה את גרשטיין במאבקו. "אני לא מסוגל לטייל ולחזור מתי שבא לי אם פתאום מתחשק לי", מוחה גרשטיין. "זה הזוי. מבטלים את החופש שלי להשתמש כרצוני בתחבורה ציבורית, בדומה לכל אזרח במדינה".

אתמול בבוקר, כאשר הגענו לתחנת הרכבת ברחובות, הבנו איך הוא מרגיש. גרשטיין קנה כרטיס הלוך ושוב לתל־אביב, במחיר מלא (31 שקלים), ופנה למנהל התחנה. "שלום, אני מבקש לנסוע לתל־אביב", הודיע. "תיאמת?" שאל המנהל. "לא", השיב גרשטיין. פניו של המנהל התכרכמו. "צריך לתאם", נזף בו, "אבל נעזור לך הפעם".

כאשר הגיעה הרכבת דחף המנהל את המעלון (מעלית הנכים) הנמצא ברציף באופן קבוע לעבר דלת הקרון הנגיש לנכים. בלחיצת כפתור ירדה הרמפה ונגעה בקרקע. גרשטיין הסיע את כיסאו, עלה על הרמפה ונכנס לקרון. כל התהליך, מרגע שהרכבת נעצרה ברציף ועד שגרשטיין היה בתוך הקרון, נמשך פחות מדקה. לא ברור מדוע פעולה כה פשוטה מאלצת את הנכה לתאם את הגעתו מראש.

בתחנת השלום בתל־אביב המתינו לגרשטיין שני עובדים, שעודכנו בכך שהוא בדרכו אליהם וחיברו את המעלון עבורו. גרשטיין טייל מעט בקניון הסמוך, וכשביקש לחזור לרחובות ברכבת היוצאת ב־11:43, הקדים וניגש אל חדרו של מנהל תחנת השלום כדי לבקש עזרה. חלפו דקות יקרות עד שהמנהל טרח לצאת מחדרו, וכשיצא — נזף בנוסע הנכה: "בשעה הזו אתה לא יכול לנסוע. יש תקנות. אתה צריך להודיע". המנהל אפילו לא טרח להנמיך את מבטו לעבר גרשטיין כשדיבר אליו. "אתה תיסע ב־12:03", פסק כאילו לרצונותיו ולאילוצי הזמן של גרשטיין אין כל חשיבות, "בפעם הבאה תתקשר לתאם".


גרשטיין המושפל ירד במעלית לרציף. המנהל ירד בעקבותיו, הסיע את המעלון לעבר הקרון, כשהוא מדבר כל העת בטלפון הנייד ומתעלם מהנוסע. את הלחיצה על הכפתור שהורידה את הרמפה ביצע סדרן. איש לא ניסה להחליף מילת נימוסין עם גרשטיין או לחייך אליו. "אתה רואה כמה קשה ומעליב מתייחסים לנכה?" אמר. "מה בסך הכל רציתי? לנסוע כמו כולם, מבלי שהודעתי מראש. מה שמכעיס זה שלמרות שבכל רציף יש מעלון ובכל רכבת יש קרון נגיש, עובדי הרכבת עדיין רואים בנו, הנכים, נודניקים שמטרידים את מנוחתם. בקרוב אתחיל ללמוד מנהל עסקים לתואר שני. ויתרתי על האפשרות ללמוד באוניברסיטת תל־אביב רק בגלל הרכבת. היו תקופות שעבדתי ולמדתי בתל־אביב. אסור היה לי להתעכב או להחליט לעבוד שעות נוספות ביום מסוים, כי הרי נאלצתי להודיע לרכבת 12 שעות מראש מתי אחזור. באירופה אני יכול להגיע לרכבת מתי שאני רוצה, ומיד מסייעים לי ומתייחסים אליי כמו לנוסע רגיל. הבעיה של הרכבת אינה לוגיסטית, אלא בעיה ב'בלוטת החשק' והרצון לעזור".

מרכבת ישראל נמסר בתגובה: "ברצוננו להתנצל על האי־נוחות שנגרמה לגיא. התקנות הקיימות מחייבות הודעה של 12 שעות לפני הנסיעה, על מנת להיערך נכונה ולהקל על הגישה והנסיעה ברכבת. ברור לנו כי נוהל זה אינו אופטימלי, ואנו מאשרים גם נסיעות ללא התראה מראש. נבדוק את התנהלותו של מנהל התחנה על מנת לוודא שמקרים דומים לא יישנו".


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.