תולה את הכנפיים

החברים שלו פשטו מזמן את המדים, אבל אל"מ (מיל') נרי ירקוני המשיך לטוס באף־16 גם בגיל 55. שלשום, אחרי שקיבל אישור המראה מאמא, יצא לטיסת הפרידה. ומה ממליץ טייס הקרב הוותיק בצה"ל לטייסים הצעירים? "אל תפסיקו להתאמן"

התקבל בתשואות: ירקוני במטוס האף־16, שלשום
 
גלגלי האף־16 נגעו במסלול הנחיתה, וכעבור רגע קט דמם מטוס הקרב. אלוף־משנה (מיל') נרי ירקוני ירד ממנו כפי שעשה כבר אינספור פעמים בעבר — אבל הפעם הזו הייתה מרגשת ומיוחדת במינה: ירקוני, הטייס הוותיק ביותר שנמצא עדיין בשירות מבצעי בחיל האוויר, נחת שלשום בפעם האחרונה כטייס קרב.

הפקודות הצבאיות קובעות כי טייסי קרב רשאים לטוס בשירות מבצעי עד גיל 51, ורובם "תולים את הכנפיים" עוד קודם לכן, לקראת גיל 40. חלקם הופכים למדריכי טיסה או נוטלים תפקידים אחרים בתחום.

אבל מפקדיו של נרי ירקוני בן ה־55 סירבו לוותר עליו ודאגו להשיג את האישורים הדרושים ממפקד חיל האוויר כדי לאפשר לו להמשיך להיות טייס פעיל ארבע שנים מעבר לגיל המקסימלי. בכל זאת, לא פשוט לוותר על הטייס שמכיר את מטוס האף־16 יותר מכל טייס אחר בישראל, ויכול להיות שגם בעולם.

ירקוני המשיך לטוס בשירות המילואים שלו כמוביל של רביעיית מטוסי אף־16 — עד לטיסתו האחרונה ביום שישי האחרון, 36 שנים אחרי שקיבל את הכנפיים. "החלטתי שאטוס עד לגיל מאוחר, וייתכן ששילמתי על כך מחיר", סיכם ירקוני. "התפקיד מצריך ימי מילואים רבים. לפי החישוב שלי, אם מסכמים את כל הימים שהייתי במילואים, זה יוצא שש שנים. ייתכן שלא התפניתי יותר למשפחה ולעבודה כפי שהייתי רוצה. המפקדים שלי תמיד האריכו את האישורים ולא רצו שאפרוש. אך בסופו של דבר החלטתי: בגיל 55 אפרוש מטיסה פעילה כטייס קרבי. זה מצריך הרבה השקעה, אבל גם מזל וגנים טובים לא מזיקים". 

ירקוני סיים את קורס הטיס ב־1977 ושימש טייס במטוסי קרב מסוג סקייהוק במשך שנה. לאחר מכן עשה הסבה והחל להטיס את מטוסי ה"כפיר". בתחילת מלחמת לבנון הראשונה שימש סגן מפקד טייסת כפיר וב־1983 עבר הסבה נוספת, למטוסי האף־16 שאותם הטיס עד שלשום. במהלך הקריירה הצבאית השלים ירקוני גם תואר במשפטים ושירת כפרקליט פיקוד המרכז בפרקליטות הצבאית. באזרחות שימש ראש מנהל התעופה האזרחית, ובבעלותו משרד עורכי דין.

"לטייסים של ימינו יש יכולות שונות מלבני דורי, הטייסים שסיימו את קורס הטיס לפני 40 שנה", הסביר ירקוני. "צריך פחות טכנאות ויותר היי־טק. מה שלא השתנה זו הדבקות במשימה, החינוך שהם מקבלים כלוחמים והכישורים הנחוצים — היכולת לפעול תחת לחץ ולהבדיל בין עיקר לטפל. אלה כישורים שלא משתנים, למרות כל הקדמה".

שלשום הגיעה העת לתלות את הכנפיים. כ־200 אנשים הגיעו לבסיס נבטים כדי להיפרד מהטייס הכי ותיק, ובהם בני משפחה, חברים, אנשי חיל האוויר ובראשם מפקד החיל, אלוף אמיר אשל. כמיטב המסורת בחיל, את אישורי ההמראה והנחיתה של טיסת הפרידה נתנו בני המשפחה: האם יהודית (86) עלתה לקשר ונתנה לבנה את האישור להמריא. אביו מוסה (85) והרעיה דלית עופר, מנהלת גלגלצ, הודיעו לו שהוא רשאי לנחות. אחרי הנחיתה ירד ירקוני מהאף־16, לקול תשואות הקהל, אל זרועות משפחתו שהמתינה לו למרגלות המטוס. "אני מאושר ומלא סיפוק", סיכם ירקוני, שימשיך לטוס מעתה רק "על אזרחי", כטייס בחברת התעופה ק.א.ל.

מה האירוע שתזכור לתמיד משירותך כטייס קרב?


"לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי מטוס שלנו מופל לידי. לא משנה כמה תתאמן, זה אף פעם לא כמו שאתה מדמיין או אפילו רואה בסרטים. אתה מבין שמישהו נהרג, ואתה חייב להמשיך לפעול. תפקידנו כטייסי קרב ברור: להשמיד ולהרוג. אנחנו לא טייסי ראווה. כל לוחם צריך לדעת שאפשר גם להיהרג. מי שלא יבין את זה לא יכול להיות לוחם". 

ומה העצה שלך לטייסים הצעירים?

"חייבים להתמיד ולהשקיע. לעולם אל תפסיקו להתאמן ולהשתפר".

 
 
אמא יהודית (86) נותנת לבנה אישור להמריא
 
 

© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.