מי הבוס?

צלם "ידיעות אחרונות" מספר על הרגע שבו ראה מקרוב את אוזלת ידה של המשטרה מול העבריינים


זירת החיסול בתל אביב, אתמול | צילום: יובל חן

בכל פעם שעבריינים יורים זה בזה, או מטמינים מטען בין בתי מגורים וגני ילדים במטרה לפגוע ביריב, אנחנו האזרחים שומעים את אותם הקולות: המפקדים הבכירים של המשטרה מודיעים שהמצב בלתי נסבל, שהם יורידו את הכפפות ויטפלו בפשיעה במלוא העוצמה, שהפעם המאבק במלחמת החיסולים המסוכנת הזאת ייראה לגמרי אחרת. אז הנה דוגמה אחת לאיך שנראה המאבק הזה בשטח, מנקודת מבטו של צלם עיתונות.

זה קרה לפני כשבועיים. בלב מקום הומה אדם בצפון הארץ התגלה מטען שהוצמד לרכב של עבריין. הפעם זה נגמר בסדר מבחינתו של יעד החיסול, וגם מבחינתם של האזרחים התמימים שהיו עלולים להיפגע בפיצוץ. שוטרים וחבלנים של המשטרה הוזעקו למקום והחלו לטפל ברכב. גם אני מיהרתי להגיע לשם. חיפשתי נקודה שממנה אוכל לצלם את הרכב מגבוה ומצאתי גבעה קטנה. טיפסתי עליה והתחלתי לצלם. ואז הבחנתי בהם: קבוצה של חמישה גברתנים שהחלה לצעוק לעברי שאפסיק לצלם. כשלא הפסקתי, הם החלו להתקרב אליי כשהם מיידים אבנים ומגדפים. אחד מהם ניגש אליי ואיים: "מכאן אתה לא יוצא עם המצלמה שלך".


בנקודה הזאת אולי כדאי שאוסיף פרט מידע קטן אך משמעותי: כל זה קרה כשלידי עומד קצין משטרה בכיר, ולא רחוק משם עומדים שוטרים, חבלנים וקציני חבלה. האמת, חששתי. חששתי לחיי, כמו גם לציוד הצילום היקר שלי. מצאתי את עצמי בין הפטיש לסדן — לא יכולתי לחמוק דרך המקום שבו טיפלו החבלנים ברכב, אך גם לא יכולתי להסתובב ולנסות לעבור דרך הטיפוסים שאיימו עליי.

עכשיו כבר לא הייתי צלם עיתונות בזירה, אלא אזרח שמאוים על ידי עבריינים, ופונה למי שאמון על ביטחונו. שאלתי את קצין המשטרה שעמד לידי מה הוא חושב שעליי לעשות. איך לצאת משם בשלום. הגברתנים, מצידם, התגרו בו בלי פחד: "קדימה, תעצור אותנו". הקצין הביט בהם וענה לי בפשטות "לא יודע מה להגיד לך". בסוף הושגה פשרה: נאלצתי להראות לחבורת הגברתנים איך אני מוחק את הצילומים מזיכרון המצלמה. חזרתי הביתה עם גוף ומצלמות שלמים, אבל גם עם תחושות מדאיגות והבנה קשה לגבי יחסי הכוחות בישראל של 2014: מי הבוס, מי שולט בשטח, איך נראה ביטחוננו האישי.


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.