פרס אופיר

כשסביבו בערב השריפה באסון הסלוקי המ"פ אופיר לוויוס לא איבד שליטה, למרות הכוויות שצרבו את גופו. כשפיצוץ מטען בגוש קטיף הביא לקטיעת רגלו הוא החליט שוב: לא מוותר. תשע שנים אחרי הפציעה הוא מתקדם לתפקיד מח"ט הבקעה ומצהיר: "לא הפסקתי להציב מטרות"
סא"ל ובקרוב אל"מ אופיר לוויוס | צילום: יונתן בלום
 
 
סגן־אלוף אופיר לוויוס (39) ניצח. את האש מהסלוקי, את המטען שלקח לו את הרגל, את הכאבים הפיזיים ואת הפגיעה הנפשית. מעט יותר מתשע שנים לאחר שאיבד כמעט את כל רגלו הימנית, בהתפוצצות מטען בגוש קטיף, הוא יועלה לדרגת אלוף־משנה וימונה לתפקיד מפקד חטיבת הבקעה.
רגע לפני שייכנס לתפקיד, הוא חוזר לטראומות, לחטט בפצעים. אלה שלא הרגיש אז, ואלה שכואבים גם היום. "אני זוכר שכשהגענו למוצב טייבה אחרי השריפה בסלוקי, קפצו עליי החיילים וסיפרו כל מיני סיפורים שלא היו", הוא נזכר. "סיפורים על חילוצים שביצעתי, שסחבתי פצועים דרך האש. בצבא יש גם פחדנים, שמשקרים. אבל יש גם מנגנוני הגנה שפועלים. עם עיצוב האישיות, אתה מעצב לעצמך את האמת בצורה משתנה. כשמדברים איתך שני אנשים שהיו באותה נקודה וראו את אותו דבר, הם יכולים לספר דברים שונים. בוודאי כשמדובר בחייל ובמפקד".
 
הראיון המלא - ביום שני בגיליון יום העצמאות


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.