"עשינו את כל העבודה שמישהו אחר היה צריך לעשות"

על החטיפה: "כל הזמן הרגשנו שאנחנו מפסידים זמן יקר, שיש קיבעון בטיפול של המשטרה". על החיפושים: "כל הזמן אמרתי שעד שבת מחזירים לנו את הילד. הייתי מאוד תמימה". על גיל־עד: “לא קדוש ולא נעליים. פשוט גיבור”. בת־גלים ואופיר שער פותחים את הלב


בת-גלים ואופיר שער | צילום: מוטי קמחי ynet

במשך שבועיים וחצי הם היו מאופקים, ממלכתיים. אבל אתמול, במהלך השבעה, סיפרו בת־גלים ואופיר שער על הימים הנוראים שעברו, על סימני השאלה בנוגע לטיפול של כוחות הביטחון בשעות הראשונות לאחר חטיפת בנם, גיל־עד ז"ל, על הכאב – והגאווה בבנם.

"עשינו את כל העבודה שמישהו אחר היה צריך לעשות", אמרה אתמול בת־גלים. "צילצלנו להורים, לחברים. הצבא עדיין לא נכנס לתמונה. כל הזמן הרגשנו שאנחנו מפסידים זמן יקר".

אופיר מספר: “דרשתי שיעשו איכון של המכשירים הסלולריים. בהתחלה אמרו לי שזו פרוצדורה. צעקתי. הרגשתי סוג של חוסר אונים. חשתי שיש סוג של קיבעון בטיפול של המשטרה. שאלתי, ‘למה אתם שולחים ניידות לבית־שמש, תשלחו לאזור חברון’. ואז מגיעות תוצאות איכון הטלפונים ואומרים לי שזה בצומת יהודה בקריית־ארבע. השמיים נפלו עלינו. הבנתי שהם נחטפו”.

בשש בבוקר נמסר למשפחה שצה"ל נכנס לתמונה. "אמרתי לעצמי שאנחנו בידיים טובות. כל הזמן אמרתי שעד שבת מחזירים לנו את הילד. הייתי מאוד תמימה", מספרת בת־גלים.


ואז הלמה המציאות. “החלטנו לשמוע את הקלטת בחדר של גיל־עד”, משחזר אופיר בכאב. “מאוד חששנו, אבל לא הזלנו אף דמעה. יצאתי מהחדר ואמרתי לכולם שמאותו רגע אני אקום כל בוקר ואלך לישון בלילה בידיעה שהבן שלי גיבור. לא קדוש ולא נעליים. פשוט גיבור. אני מצטמרר כשאני אומר את זה. זיהיתי את קולו. את האנחה שלו. זה כאב לנו, אך יחד עם זאת מילא אותנו עוצמה. אני גאה בבני יחידי”.

בת־גלים מסכמת בדמעות. “עכשיו יש לי רק געגוע כבד בלב. הוא כל כך חסר לי, אני כל כך מתגעגעת אליו. הבנות שלי אומרות לי שהן מתפדחות לבכות. כשהן היו בוכות על דברים קטנים, אמרתי להן שאין על מה לבכות, אבל עכשיו? אני רוצה שיבכו”.

הראיון המלא עם אופיר שער - מחר במוסף לשבת

© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.