"הם מנוולים, אבל איתם אנו צריכים לחיות"

גם בימים הקשים ביותר צריך לדבר עם האויב, טוען הסופר א.ב. יהושע וקורא לעמיתיו לדבוק בעיסוק בפוליטיקה, גם אם "אנחנו כבר מיעוט מזדקן". בגיל 78, כשהוא מוותר על מעבר לדיור מוגן, נהנה מזוגיות סימביוטית ויוצא לאכול עם עמוס עוז, הוא מסביר מדוע גיבורת ספרו החדש בוחרת לא להביא ילדים לעולם
א.ב יהושע | צילום: יונתן בלום
 
 
בדרך אל ביתו של א.ב. יהושע תופסת אותי אזעקה, ואני מוצאת את עצמי נדחסת כשבידי ספרו החדש, "ניצבת", לאיזה חדר מדרגות מזדמן. בדקות ההמתנה שם נשקפות אליי מהכריכה פניה הרגועות של נוגה, גיבורת הספר, ירושלמית בת 42, נגנית נבל בתזמורת סימפונית בהולנד. בנוגה, כמו בספר כולו, יש נינוחות משועשעת, והיא לא נותנת לבעיות השעה לטלטל אותה. מה שאי־אפשר לומר על המחבר. "אם חוזרים לאירועים האחרונים, עשו מהנערים שנחטפו שלושה קדושים", הוא אומר, "והתגובה הממשלתית הייתה איומה".
למה אתה מתכוון?
"הלכו ושברו את חמאס. החזירו לכלא אנשים ששוחררו על פי החוק, והרי חלק ממה שקורה עכשיו בעזה זו תגובה לכך. אני גם לא מבין את הפסקת הקשר עם ממשלת אבו־מאזן בגלל חמאס. מה אכפת לנו שתהיה שם ממשלת אחדות לאומית? גם בתוך ממשלת ישראל יושבים אנשים שמתנגדים לחלוטין לראש הממשלה, למדיניות שלו. אבל האם מישהו אמר בזמנו: 'אנחנו לא מדברים עם הממשלה הזאת בגלל שיש שם דני דנון'?
"ואם חוזרים לחטיפה, הלא ברור שזה לא היה תכנון מלמעלה של חמאס, אלא מעשה פרטי של בחורים שחטפו ורצחו את השלושה. כמו אלה שרצחו את הילד הערבי. זה היה מעשה פרטי של רצח. אי־אפשר להבעיר את כל האזור בגלל מעשה מנוול של כמה רוצחים. האובר־תגובתיות הזאת שלנו יצרה כמובן חלק מן התגובה החמאסית.
"ואני לא פוטר מאשמה את חמאס. יש כאן בפירוש התנהגות מטורפת של חמאס. אחרי שניצחו, ובעצם ברחנו משם ופירקנו את היישובים – הם היו יכולים לעשות מרצועת עזה סינגפור, ובמקום זה הם ממשיכים עם הטירוף".
 
הראיון המלא - ביום שישי ב"7 ימים"


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.