הכוכב של הקופים

אף אחד מהעשירים בארץ לא היה מוכן לנקוף אצבע. עד שצץ ישראלי שמתגורר בהוליווד ושלף צ'ק של שני מיליון דולר. עדי גיל הפך ברגע אחד לאביר פעילי זכויות בעלי החיים כאשר קנה את החופש של 1,300 הקופים שנכלאו בחוות מזור ויועדו לניסויים. "לא הייתי יכול לחיות עם הידיעה שהייתה לי הזדמנות להציל אותם ולא עשיתי כלום"

צילום: סוזן ויינגרטנר
 
לוחמים לזכויות בעלי חיים הם לא אנשים שמתייאשים בקלות. אבל אחרי עשרים שנות מאבק מר לסגירת חוות מזור המבצעת ניסויים בקופים, רבים מהם שיפשפו אתמול בבוקר את העיניים כדי לוודא שהם לא חולמים. המאבק נגד הניסויים בקופים, שכלל הפגנות סוערות, איומים ומלחמת השמצות — הסתיים בניצחון. החווה תיסגר סופית ו־1,300 הקופים ישוחררו. לסיום המפתיע אחראי עדי גיל, מולטי־מיליונר ישראלי לשעבר, שהוציא לא פחות משני מיליון דולר כדי לשחרר את הקופים מחיי הסבל שעוד נכונו להם.

טקס החתימה החגיגי אתמול כלל הרבה חיבוקים ושמפניה. בהסכם ג'נטלמני הוחלט כי ד"ר משה בושמיץ, מנהל החווה והאיש שספג מידי הפעילים לא מעט השמצות קרוב לעשרים שנה, לא יחתום בנוכחותם אלא במקום נפרד כדי למנוע אי נעימויות לשני הצדדים. הרחק משם, בקליפורניה, פתח גם איש אחד בקבוק שמפניה לציון הניצחון המשמח. "האמת היא שלא חשבתי להוציא כרגע שני מיליון דולר", מודה גיל בשיחת טלפון מביתו שבהוליווד, שם חגג את האירוע עם כלבתו קיילה. "אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לגמור את חיי בידיעה שהייתה לי הזדמנות להציל 1,300 קופים ולא עשיתי את זה. לא שאני לגמרי בטוח שזה השימוש הכי טוב בכסף".

תסביר.

"בשני מיליון דולר אני יכול להציל הרבה יותר קופים, אם אדאג לשנות את החוקים שמאפשרים לערוך בהם ניסויים על ידי מלחמה ב-FDA, מינהל התרופות האמריקאי. השאלה היא האם אני יכול לעשות גם את זה וגם את זה, ואני חושב שכן. אז החלטתי לקחת על עצמי את האחריות הפיננסית ולפעול".

 

 

זה בכל זאת הרבה כסף.

"אבל לא ראיתי אף אחד מכל המיליונרים והמיליארדרים בישראל שעושה את זה. יש כאלה שמכרו לגוגל במיליונים, אבל כשניסו לגייס את הכסף הזה אף אחד מהם לא אמר, 'אתה יודע מה? זה קרוב לליבי, או שזה קצת קרוב לליבי, אני אשים מאה אלף דולר'.

"הבעיה שלי עם אנשים בכלל, היא שסדר העדיפויות שלהם לדעתי שגוי — כסף במקום ראשון ומוסר במקום השני. אצלי זה התהפך. לקופים האלה אין חשבון בנק או סלולרי, והחיים שלהם תלויים בבן אדם כמוני, שישים כסף, או כמוך, שייתן מזמנו ויכתוב כתבות כדי לנסות לעצור את זה. אין לקופים אפשרות לבוא ולהגיד: היי, אנחנו לא רוצים ללכת למעבדה".

איך הרגשת במו"מ מול ד"ר משה בושמיץ, אדם ששלח מאות קופים לניסויים?

"לא הייתה לי ברירה. תראה, הוא היחיד שמוכר לי את האוטו. אני לא יכול ללכת לסוכנות אחרת. בושמיץ טוען שבחלק מהניסויים מצאו תרופות לאנשים, וככה הוא מצדיק את זה. בסדר העדיפויות שלו אנשים חשובים יותר מחיות, אז מבחינתו — אם צריך להקריב חיות בשביל למצוא תרופה לאבולה, הוא יכניס אבולה לקופים".

התערבותו של גיל לרכישת הקופים הופיעה כמו נס משמיים עבור אנשי המאבק לסגירת חוות מזור. הכל התחיל ב־1991, עם הקמת החווה שבה גודלו יותר מאלף קופי מקוק למטרת ניסויים רפואיים ואחרים. מיד עם פתיחתה החלו פעילי זכויות בעלי חיים במאבק מתוקשר לסגירת החווה. אחרי עשרים שנה נראה היה שהפתרון נמצא: על החווה נאסר להמשיך לייצא לחו"ל את הקופים שגדלים בה. ההחלטה גזרה למעשה את סגירת החווה בישראל, אבל השאלה מה ייעשה בקופים נשארה פתוחה: ברביעי שעבר, רגע לפני סגירתה, אישר היועץ המשפטי לממשלה לייצא 560 קופים לארה"ב ולגזור את גורלם לחיי מעבדה.

במקביל, כפי שנחשף בראשונה ב"ידיעות אחרונות", התנהל משא ומתן קדחתני לרכישת הקופים, בראשות איש העסקים עמוס רון, בעבר מנכ"ל רשות הנמלים, שהקים חברה לתועלת הציבור בשם "שמורת הקופים". מנהל החווה, ד"ר בושמיץ, ביקש 3,500 דולר לקוף, המחיר שהוא מקבל מהמעבדות, ורון הסכים לשלם 1,500 בלבד. את הכסף קיווה לאסוף באמצעות קמפיין אינטרנטי ופנייה אישית לבעלי הון, אלא שהקמפיין הניב רק כמה עשרות אלפי דולרים, ואף בעל הון לא הסכים לתרום לשם כך.

"אחרי שהשר ארדן החליט לסגור את החווה, היה ברור שהקופים יימכרו", אומרת ענת רפואה, שהובילה במשך שנים ארוכות את המאבק. "היו שתי אופציות: או שהם יימכרו לניסויים ולגורל מר ממוות, או שיימכרו לידיים טובות שיצילו אותם. לפני שנתיים עדי גיל היה בישראל והצטרף לאחת ההפגנות שלנו, וכשעלה רעיון הרכישה שאלתי אותו אם יהיה מוכן להציל את הקופים והוא הסכים מיד".

אז מיהו המיליונר שהופיע לפתע וגאל את הקופים מייסוריהם? גיל, 56, רווק מושבע ("אל תשים אותי במסגרת"), גדל ברמת־גן ושירת בחיל האוויר. בגיל 25, אחרי שורת עבודות מזדמנות, נסע לנסות את מזלו בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שם פגש בארז רם, חבר מהצבא ולימים שותפו העסקי. ב־1992 פתחו השניים את חברת "אמריקן היי דפינישן", שתוך שנים ספורות הפכה להצלחה בתחום ה־HD,  ואז התרחבה לתחום ניידות השידור ועבדה בין השאר עם שמות כמו אלן דג'נרס, ג'ימי קימל וג'יי לנו. בנובמבר 2010 הגיע האקזיט, כש"אמריקן היי דפינישן" נקנתה על ידי חברת NEP.

 

 

מי הטביע את הסירה?

מטעמי סודיות, גיל לא מספר כמה בדיוק הרוויח מהמכירה, אבל רגע אחריה הפך לפעיל זכויות חיות במשרה מלאה. רובנו אולי היינו מנצלים את המיליונים אחרת, אבל גיל החליט להקדיש את הכסף ואת הזמן הפנוי הרב שהצטבר אצלו למאבק אידיאולוגי. "הצעד הראשון שלי היה לקחת שישה מיליון דולר ולתרום אותם לעמותה שלי agwc — Ady gil world conservation", הוא אומר. באמצעות העמותה בנה מרכז לאימוץ כלבים וחתולים בלוס־אנג'לס, מימן סירוס של 6,000 חתולים בישראל, בנה כלוב נשרים ענק בחי־בר בכרמל ורכש סירה במיליוני דולרים כדי להילחם בציד לווייתנים ביפן.

 

 

אלא שהסירה, שהייתה אמורה להיות גולת הכותרת של העשייה שלו למען חיות ונתרמה לארגון Sea Shepherd, הנלחם בציידי הלווייתנים — טבעה כחודשיים מאוחר יותר בעקבות תקרית עם אוניית ציד לווייתנים יפנית. או כך לפחות טענו בארגון. "נכון שהציידים התנגשו בה, אבל אחרי ההתנגשות אתה יכול לראות שהיא צפה מאוד יפה", אומר גיל, שתובע את סי שפרד. "הם הטביעו אותה כדי לגייס כסף והאשימו בטביעה את היפנים".

 

 

איך אתה יודע?

"בא אליי הקפטן של האונייה ואמר לי, 'עדי, אני הטבעתי לך את האונייה'. לדבריו זה היה בהוראת פול ווטסון, נשיא סי שפרד. זו עמותה מאוד פופולרית, ולפול ווטסון יש מיקרופון מאוד חזק. כולם מפחדים ממנו. אבל שום דבר לא מפחיד אותי. אמרתי, אני אדפוק אותך, ותבעתי אותו".

איך תסתיים התביעה, המתבררת בימים אלו בבית המשפט בארה"ב, הוא לא יודע, אבל גיל מסתכל על חצי הכוס המלאה. "בשורה התחתונה, עכשיו זו התקופה שבדרך כלל היו צדים בה את הלווייתנים באנטרקטיקה, והעובדה היא שאין עכשיו ציד. למה? כי בעקבות כל הבלגן שהיה ניו־זילנד ואוסטרליה התעוררו ותבעו את יפן בבית המשפט הבינלאומי בהאג על ציד לווייתנים מסחרי, שאסור על פי האמנה הבינלאומית".

לאחר הפרשייה העגומה עם סי שפרד עבר גיל להיאבק במינהל התרופות האמריקאי. "אחד הדברים הכי חשובים זה לשנות את סדר העדיפויות והתפיסה של ה־FDA. הרי ניסויים בחיות לא עוזרים לא לבני אדם ולא לחיות. יש היום הסכמה של מדענים שבסביבות 90 אחוז מהניסויים בחיות הם לא רלוונטיים בכלל לבני אדם. לפעמים בגלל זה תרופות שיכולות היו להגיע לבני אדם לא מגיעות, כי הן לא עברו את החיות ולכן לא עברו את אישור ה־FDA. כתבנו עתירה אזרחית בת 640 עמודים יחד עם כמה מדענים מכובדים, במטרה לעשות למען ה־FDAסדר בבלגן בכל מה שקשור בנושא".


 

 

באופן לא מפתיע, גיל גם טבעוני, "כבר עשר שנים. זה לא היה כל כך פופולרי אז", הוא אומר. "לא היה מי שידריך אותי כמו שהיום יש את גארי יורופסקי וכאלה".

אתה מכיר אותו?

"האמת שלפני כמה ימים הוא שלח לי מייל וביקש שאעזור לו קצת מבחינה כלכלית. הוא מרצה מבוקש, אבל אני לא חושב שהוא עושה מזה כל כך הרבה כסף, אז הוא צריך סיוע".

ומה עכשיו, לאחר רכישת הקופים? בשלב הראשון, אומר גיל, ייאלץ להותיר את הקופים בחווה עצמה, עד שייבנה להם מתחם מתאים. "מה שבטוח הוא שהם לא יהיו בכלובים", הוא אומר. "אני גם נגד גן חיות".

האופציות הנבחנות כרגע על ידי חברת "שמורת הקופים", שמניותיה הועברו לעמותה של גיל, הן להעביר את הקופים לחוות בודדים בדרום הארץ או להגדיל את פארק הקופים בבן שמן. האופציה לשחרר את הקופים לטבע, מסביר עמוס רון, לא קיימת. "מדובר בקופים ילידי שבי, ואין להם שום מיומנויות הישרדות. אנחנו גם לא נהפוך את ישראל להודו, שיש בה קופים בכל מקום, כי הם פשוט יחפשו אוכל, וכשלא יימצאו ייכנסו לבתים".

אתמול התקבלו המפתחות לחווה. "מדובר בהגשמת חלום. זו מחיקת כתם שחור ממדינת ישראל", אומרת ענת רפואה. "הלילה היה הראשון אחרי שנים רבות שבו ישנתי ממש טוב. אני מבטיחה לכל הקופים שאת כל ימי חייהם הם יבלו באהבה ובכבוד".

גם עו"ד יונתן שפיגל, שהתכוון להגיש בימים הקרובים עתירה לבג"צ נגד החלטת היועץ המשפטי, לא מסתיר את שביעות רצונו: "הצלת הקופים וסגירת החווה מהוות נקודת שיא חשובה במאבק של הארגונים לזכויות בעלי חיים בישראל. אנחנו מקווים שהמדינה לא תתיר לעולם להקים כאן עסקים נוספים מהסוג של חוות מזור".

האם נראה את גיל בארץ בקרוב? "אני מגיע פעם בשנתיים, לצערי, אבל אולי עכשיו תהיה לי מוטיבציה לבוא בגלל פארק הקופים", הוא אומר. "בינתיים אני קורא לכל מי שרצה לשחרר את הקופים לבוא ולעזור. עכשיו מתחילה העבודה הלא סקסית אבל החשובה בשמירה על הקופים".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


© כל הזכויות שמורות ל"ידיעות אחרונות". אין להעתיק או לשכפל תמונות ו/או כתבות מהעמוד.